הפופולריות של ברוך מרזל ושל הלאומנות הגזענית הבוטה של "חרות" בקרב החרדים מדאיגה מאוד את רוב המנהיגות החרדית. מועצת גדולי התורה התכנסה במיוחד בשבוע שעבר לקרוא לציבור שלא להצביע בעד מפלגות שיש בהן מחללי שבת. הרבנים רצו להדגיש, שאסור להצביע לאנשים הנשענים על "כוחי ועוצם ידי", ועל ידי כך להתייחס במפורש לברוך מרזל, אך נבהלו מעצמם ומחקו את השורה הזאת.

הביטוי "כוחי ועצם ידי" שימש בעבר הלא רחוק צופן קבוע למאבק החרדי בציונות. היום הציונות השפויה, ממשיכת דרכם של מקימי המדינה, נדחקה לפינה ותויגה תחת שם הגנאי "שמאלנות", וקבוצה קטנה של ליטאים, חסידי בעלז, העדה החרדית ואחרים, שעקרון "לא לעלות בחומה" ביסוד השקפת עולמם המדינית המתונה - מגלה רפיון לנוכח מגמות של לאומנות קיצונית, המאיימת לגרוף אליה אלפי חרדים צעירים. החילונים אפילו אינם חשים בסערה. הם משוכנעים שהדבר אינו נוגע להם, שמדובר בעניין חרדי פנימי. אך הוא נוגע בחברה הישראלית כולה. שוב עוברת החברה החרדית שינוי, , ואם הוא בכלל ניכר, הוא מפוענח לא נכון. דרך עיניהם של פרשנים מלומדים ודרך כתבות בטלוויזיה ובעיתונים משתקף השינוי כך: החרדים, שעד היום היו מסוגרים בגטאות שלהם, יוצאים החוצה והם מעורבים בחברה החילונית יותר מאי פעם. נשותיהם לומדות במכללות, ילדיהם משתמשים במחשבים, ורבים מהם לומדים מקצועות טכנולוגיים מתקדמים.

אם כך, אומרים הפרשנים הרואים מהרהורי לבם, הנה הם משתנים בלי שהם עצמם מרגישים, ומיד, בתוך דור או שניים, הם יהיו כמו החילונים - יולידו פחות, ישמרו פחות על מנהגיהם המיושנים. בקיצור - הקידמה תנצח. הצד השני של אותו מטבע שגוי משתקף בעמותות החסד - "יד שרה", "עזר מציון", ואפילו זק"א, הארגון הכמעט צבאי של הקמב"ץ יהודה משי-זהב. החילונים הפוגשים בהן מוקסמים (בצדק) מרמתן המקצועית הגבוהה, מהאסתטיקה והיעילות המאפיינות את פעילותן, ויותר מכל מהאנושיות הנדירה שלהן. החרדים, הם אומרים, שונים ממה שחשבנו. היום הם הרבה יותר מעורבים. יש חרדי חדש.

לא נכון. היכולת להשתמש במודרנה ובטכנולוגיה לצורכי הפצת הדת נהפכה למכשיר משוכלל של הפונדמנטליזם בכל העולם (למשל, האיסלאם באירופה). החרדים משתלבים יותר, אך רק במקומות שבהם מדינת הרווחה התרסקה - בסיוע לנכים, לקשישים, למפגרים, לרעבים ולקורבנות פיגועים. זה הצד החברתי של המטבע. הצד הפוליטי הלאומני צמח בבית המדרש של גוש אמונים, שהפך את הציונות משאיפה לגיטימית לריבונות לאידיאולוגיית כיבוש כוחנית, והפיח בתורת ישראל רוח רעה של משיחיות מסמאת. זאת הרוח הסוחפת עכשיו את החרדים, הכמהים למנהיגות ולתכנים חדשים שיחלצו אותם מחיי היום יום המפרכים והאפורים.

לחסד שהחליף את מדינת הרווחה יש סדר יום דתי מובהק, השואף לשנות את תעודת הזהות של ישראל, והלאומנות מתאימה לו ככפפה ליד. גוש השמאל, שהיה אמור להציע אלטרנטיווה חברתית-כלכלית ואידיאולוגית, מתמוטט. (מסע הבחירות הכושל של העבודה מצליח לטשטש אפילו מה שהשיגה בעמל רב מרצ בתחום החברתי). בחלל שנותר מוכרת שינוי לציבור אשליה, כאילו אפשר לבנות גדר הפרדה בין החילונים לחרדים. אם תימשך המציאות הכלכלית והמדינית הנוכחית, החרדים יצברו כוח עצום בסיבוב הראשון. בסיבוב השני - הכוח הזה יישמר לרעת כל הציבור. כולל החרדים. גם בחלומותיהם הגרועים ביותר לא ראו גדולי התורה לדורותיהם את המדינה המודרנית נמחצת מתחת לנעל דתית. ודאי שלא מתחת למגף דתי-לאומני.