מאוויי היחיד, מופז, חשובים בעיניו יותר מרצון המחוקק לחצוץ בין צבא לפוליטיקה. הוא מתנגד לצינון בכלל, 100 יום לזוטרים וחצי שנה לבכירים, וכדרכו מתנער משותפותו לאחריות למעשים ולמחדלים; במקרה זה, לתיעוד הכוזב שהונפק למענו. ב- 11 באוגוסט, מיתממת העתירה, החליט מופז "לסיים את חופשת הפרישה. לאור זאת קבעו רשויות הצבא את תאריך שחרורו מצה"ל, על פי הנוהג הקיים בצה"ל, ליום 31 ביולי". מי אני, החייל הפשוט מופז, שאתווכח עם הצבא והנהגים שלו; תנו את הכסף ואברח.

המונח "חופשת פרישה" מטעה: לא בנופש לאחר שנים מייגעות מעוניינים הפורשים, אלא בעשרות ואף מאות אלפי שקלים, שכר החודשים שבין סיום התפקיד האחרון למועד הפרישה. זו הוצאה כבדה מתקציב המדינה, והתנאי לזכאות לה הוא המשך תחולתן של חובות החייל, כולל הימנעות מפעילות פוליטית. החוק מתיר להוון גמלה, אך לא שכר. מופז העדיף להישאר בשירות ולקבל את שכרו והטבות נלוות (מכונית, נהג ועוד) ואחר כך להשתחרר פתאום ולקבל גמלה של חודש מלא, לא שכר של 11 יום. רישום מועד השחרור בדיעבד אינו משקף את המציאות, וההיאחזות בו אינה לכבודו של מופז, אך כבודו הוא עניינו הפרטי. עניין אחר, ציבורי, הוא שיקול הדעת הבעייתי שלו ושל שרון, הנוהגים כאילו המונח "ממלכתי" פירושו, פשוטו כמשמעו, הממלכה שלי.

מופז הוא דג גדול בשרשרת המזון, אבל שרון אינו בוחל גם בדגיגים. נציב שירות המדינה, שמואל הולנדר, נסער שלשום לשמע מאמצי מנכ"ל משרד ראש הממשלה, אביגדור יצחקי, לספק פרנסה ממלכתית לעו"ד דקלה ברונכר - בת, אחיינית ודודנית של פעילים מלוד במרכז הליכוד, רות, אמיל וגיל חדד. ברונכר היא בוגרת אוניברסיטת מנצ'סטר, לא בדיוק מנצ'סטר יונייטד של לימודי המשפטים. היא נבחרה לתפקידה במשרד שרון, בלשכה המשפטית, בקולות מרכז הליכוד - יצחקי לחץ להעסיק אותה, בטענת מצוקת כוח אדם ובטרם מכרז. כשנכשלה בשלב הראשון של המכרז, שאליו ניגשו150 איש, התבצר יצחקי מאחורי החלטת ממשלת שרון להקפיא מכרזים, סירב לפנות לוועדת חריגים וניסה להאריך במחטף את העסקתה. הולנדר התפטר ממועדון מעריצי יצחקי בעקבות מאמציו לפגוע בנציבות כדי לאפשר לשרון ולשריו לתגמל תומכים במשרות ממשלתיות. בדיקה עיתונאית גירתה את הולנדר לכנס דיון בנציבות, ובסופו להורות לפטר את ברונכר ולהמשיך במכרז.

קו רציף של שחיתות שלטונית מחבר את שערוריות מופז וברונכר ומוביל לקודקוד אחד, הנאבק על הישרדותו הפוליטית. המציאות אינה קלה לשכתוב כתעודת שחרור מצה"ל, אך השתקפותה ניתנת לעיצוב, גם כי בכוחו של שרון לפעול - למשל, באמצעות שליטתו ברשות השידור - להגבלת הדיון הציבורי במעלליו.