בית המשפט העליון יקבל מחר החלטה שחשיבותה יוצאת דופן. הוא ידחה או יאשר את עמדת ועדת הבחירות המרכזית בעניין זכותם של ברוך מרזל, אחמד טיבי ועזמי בשארה ורשימת בל"ד לרוץ לכנסת. לב ההכרעה מצוי בפרשנות לשני סעיפים בחוק יסוד: הכנסת, שנפלו בידי פוליטיקאים קורבן לדמגוגיה, להט לאומני, עיוות ובורות. אם היתה בהחלטת הוועדה גם איזו כוונה טובה, אימוצה עלול לרצף את דרכה של המדינה המסוכסכת הזאת לגיהנום לא קטן.

סעיף 7 א (א 3) מונע מרשימה או ממועמד להשתתף בבחירות אם יש במטרות או במעשים שלהם "תמיכה במאבק מזוין, של מדינת אויב או של ארגון טרור, נגד מדינת ישראל". על כך הגישו בשארה, טיבי ובל"ד ערימה של נתונים המבקשים להזים את התאמתם לסעיף. 11 שופטי העליון יחליטו לפי הראיות, וכך גם בעניין האשמת ברוך מרזל בהסתה גזענית לפי סעיף קטן א 2. לעומתם, סעיף קטן א 1 לא עוסק רק בעובדות. הוא יורד לשורש טיבה ומהותה של המדינה. הוא נוגע לבירור עתידה באופן שמעט סעיפי חוק חדרו אליו אי פעם. העילה המובאת בו היא "שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית".

האמת היא שכוונת הפסילה מבוססת בחלקה על מלים שאינן מופיעות כלל בחוק. מה שמקפיץ את תובעי ההרחקה הוא עמדת הנפסלים שישראל צריכה להיות כמובן דמוקרטית, אך דווקא משום כך חייבת לנהוג כ"מדינת כל אזרחיה" או כ"מדינת העם היהודי ואזרחיה". על כך מסר בשארה לוועדת הבחירות ולבית המשפט העליון הסברים שרק מעט חברי כנסת מסוגלים לנסח ולתעד כמוהו. למורכבות של טיעוני בשארה התכוון, בצדק, השופט מישאל חשין, יו"ר הוועדה, כשהביע ספק אם חבריה מסוגלים לעכל את החומר.

כדאי לקרוא את טיעוני בשארה בעיון כי נאמרים שם דברים שישראלים אינם יכולים להרשות לעצמם לא לדעת. עיקרם - בתמצות שלא עושה אתם צדק מלא - הוא שישראל דמוקרטית חייבת להקנות זכויות שוות לכל אזרחיה. אין עוד מדינה מתקדמת שהדת קובעת בה את מידת הזכות של אזרחיה. עם זאת, תובעי נוסחת "כל אזרחיה", ובהם בשארה וטיבי, לא דוחים את מהות המדינה כבעלת רוב יהודי. בניגוד לרושם שהשתרש לא בשארה המציא את הנוסחה. ככל הנראה העלה אותה לראשונה בהקשר הזה ח"כ תופיק טובי בדיון על חוק היסוד ב- 1985. היא מופיעה במצע מרצ. תומכים בה בשמאל, "פוסט-ציונים" וכמובן כל הח"כים הערבים.

נוסחת "מכ"א" לא נוגעת רק לאזרחים הערבים. היא בלתי נמנעת בעיני מי שחושבים שישראל, בוודאי לאחר שהרוב היהודי בה הגיע לגודל אוכלוסייה "אירופי", יכולה להרשות לעצמה לקלוט חלק מהעובדים הזרים בתהליך מסודר של התאזרחות כמקובל במתוקנות שבמדינות. ישראל שתנתק את הקשר הבעייתי והייחודי בעולם בין דת ללאום תשתמש בנוסחת "מכ"א", על אפם של החרדים והמפד"ל, גם כדי לשלב מאות אלפי עולים הסופגים השפלות בגלל פקפוק לאומני-דתי ביהדותם.

תיק בשארה-טיבי-בל"ד הוא לכן פרשה ישראלית עמוקה. בית המשפט העליון, ההגנה האיתנה האחרונה מפני עיקום החוק בארץ, יקבל מחר הכרעה מהחשובות בתולדותיו.