זה שנתיים מחכה ראש העיר אום אל פחם, הד"ר סולימאן אג'באריה, שמשרד התעשייה והמסחר יאשר את בנייתו של אזור תעשייה ובתי מלאכה בסביבת עירו. הפרויקט הזה היה אמור להיות חלק מתוכנית "ארבעת המיליארדים", תוכנית הטיפול ביישובים הערביים - הישראליים שעליה החליטה ממשלת ברק. אזור התעשייה אמור להיבנות על קרקע השייכת למינהל מקרקעי ישראל. לטענתו של אג'באריה, שוב ושוב התבקש להמציא אישורים חדשים ממשרדי ממשלה ומרשויות שונות. אחרי שכבר השיג את כל האישורים שנדרש להם, התעוררה בעיה חדשה. כדי להתחיל להכשיר את הקרקע יש לכרות את העצים הנטועים בה, ולשם כך משרד התעשייה היה אמור לשלם כ-350 אלף שקל לקרן הקיימת. כאשר ביקש זאת הד"ר אג'באריה נמסר לו כי "בשלב זה אין תקציב". אג'באריה ביקש לשלם סכום זה מקופת העירייה כדי להתחיל בהקמת אזור התעשייה, אך בקשתו נדחתה.

משרד התעשייה והמסחר אינו המשרד היחיד הנוקט ביורוקרטיה ועיכובים באישור תוכניות ממשלה ביישובים הערביים. תחרות נאה בתחום זה מציבים לו משרד הבינוי והשיכון ומשרד העבודה והרווחה. על פי נתוני דו"ח משרד ראש הממשלה שהוגש לוועדת הכספים בסוף השנה שעברה, שלושת המשרדים האלה החזירו לקופת משרד האוצר כמאה מיליון שקלים "עודפי תקציב" - כספים שהיו מיועדים לביצוע תוכנית ארבעת המיליארדים אך לא נוצלו.

נתוני הדו"ח של משרד ראש הממשלה שהוגשו לוועדת הכספים בסוף נובמבר שימשו למרכז "מוסאווא" לזכויות האזרחים הערבים בישראל ולאגודה לזכויות האזרח בישראל בסיס לעתירה לבית המשפט העליון נגד משרדי האוצר, העבודה והרווחה, הבינוי והשיכון והתעשייה ומסחר. אלה התבקשו בעתירה להחזיר את הכספים ליעדם המקורי. כעת ממתינים שני הצדדים להחלטת בג"ץ אם לקבוע דיון בעניין או לתת צו על תנאי להקפאת הכספים עד לבירור המחלוקת.

לידתה של תוכנית ארבעת המיליארדים באוקטובר 2000, זמן קצר אחרי האירועים במגזר הערבי. ועדת השרים לענייני הציבור הערבי, בראשותו של השר לשעבר מתן וילנאי, המליצה אז לממשלה לאשר תוכנית לטיפול נקודתי ביישובים הערביים בישראל. הממשלה שבראשות אהוד ברק אישרה את התוכנית. על פיה, יועברו תקציבים של ארבעה מיליארדי שקלים, במשך ארבע שנים, לטיפול במצוקתם של היישובים הערביים בישראל, בעיקר בתחומי התעשייה, הבינוי והשיכון, החינוך והתעשייה והמסחר.

לתוכנית הממשלה, שהיתה להסכם שנחתם עם ועד ראשי הרשויות הערביות בישראל, היו מטרות ברורות. בהחלטת הממשלה אז צוין: "הממשלה תפעל לפיתוח ולקידום חברתי-כלכלי של יישובי המגזר הערבי ולצמצום הפערים בינם לבין היישובים במגזר היהודי, בהתאם לתוכנית שגובשה על ידי משרד ראש הממשלה וועדת השרים לענייני המגזר הערבי ובשיתוף עם מנכ"לי משרדי הממשלה ונציגי הרשויות הערביות". ואולם, בדיון שהתקיים בוועדת הכספים של הכנסת לפני כחודשיים, ב- 26 בנובמבר 2002, הציגו נציגי משרד האוצר דו"ח שהוכן באגף התקציבים של המשרד. על פיו, חלק ממשרדי הממשלה לא ניצלו את מלוא התקציב שהוקצה להם בשנת 2002 לשם ביצוע התוכנית. הדו"ח מראה כך כי פרויקטים חשובים וחיוניים שעליהם החליטה הממשלה מבוצעים באופן חלקי בלבד ומקצתם אף לא מיושמים כלל. בהמשך מצביע הדו"ח על "עודפי" תקציבים בסעיפי תקציב מסוימים; אלה כספים שבשל אי ביצוע הפרויקטים לא נוצלו למטרה שלשמה נועדו.

הכלכלן אמין פארס ממרכז "מוסאווא" מציין, כי משרד החקלאות, למשל, ניצל רק % 25 מהתקציב שיועד למגזר הערבי בשנת 2002. ואולם, משרדי ממשלה אחרים, כמו המשרד לביטחון הפנים, משרד ראש הממשלה - שתקציבו למגזר הערבי מיליון שקל בשנה - ומשרד התחבורה, ניצלו את מלוא התקציב שיועד להם.

משרד התחבורה היה המשרד היחיד מבין כל משרדי הממשלה שלא רק שניצל את כל התקציב המיועד לו, אלא אף חרג ממנו בכ- % 10. תקציב המשרד למגזר הערבי על פי תוכנית הממשלה היה אמור להיות בשנת 2002 כ- 126 מיליון שקל, אבל למעשה הוצאו לפועל פרויקטים בהיקף של כ- 137 מיליון שקל.

לא כך, כאמור, במשרדים אחרים. משרד התעשייה והמסחר היה אמור להקצות, על פי החלטת הממשלה, כ- 120 מיליון שקל במשך השנים 2001 עד 2004 (כ- 30 מיליון שקל בשנה) לאיתור שטחים מתאימים לפיתוח התשתיות בשישה אתרי תעשייה באזורים צפופי אוכלוסייה ערבית. מהדו"ח עולה שבשנת 2002 הוקצו למטרה זו 10.7 מיליון שקל בלבד; לא פורט כיצד והיכן אותרו השטחים. בחישוב פשוט מתברר כי 20 מיליון שקל בקירוב לא נוצלו והועברו בחזרה בסוף השנה שעברה לקופת האוצר.

דבר דומה התרחש במשרד העבודה והרווחה. לפי תוכנית הממשלה המשרד היה אמור להקצות במשך ארבע השנים האלה 67 מיליון שקל בכל שנה (כ- 268 מיליון שקל בסך הכל) לקיום קורסי הנדסאים והכשרה מקצועית במגזר הערבי. הדו"ח של משרד ראש הממשלה מלמד כי משרד העבודה והרווחה הוציא למטרה זו 23.1 מיליון שקל. שאר התקציב הועבר בחזרה לקופת האוצר. כך על פי הדו"ח. ואילו דובר משרד העבודה והרווחה, יורם מלכה, מסר בתגובה כי המשרד "קיבל עד עתה תשעה מיליון שקל לטובת התוכנית. למרות זאת השקיע המשרד במגזר הערבי סכום גבוה בהרבה ממה שהוקצה לו; והאגף להכשרה מקצועית השקיע מתקציבו לטובת קורסים במגזר הערבי בשנת 2002 42.348 מיליון שקל".

אשר למשרד הבינוי, בהתאם לתוכנית הוא היה אמור להקצות למגזר הערבי סכום של 120 מיליון שקל, כ- 30 מיליון שקל בשנה, בעיקר לפרויקטים לפיתוח שכונות חדשות ביישובים הערביים שייבנו על קרקע שבבעלות המדינה בבנייה ציבורית רוויה. בנוסף לכך היה המשרד אמור להקצות עוד 40 מיליון שקל לפיתוח שכונות חדשות על קרקעות פרטיות באזורי היישובים הערביים. אלא שעל פי הדו"ח, רק סכום זעום של 2.5 מיליוני שקלים הועבר לפיתוח שכונות חדשות במגזר הערבי. בדו"ח גם צוין במפורש כי בשנת 2002, בדומה לשנת 2001, לא בוצע שום פרויקט לפיתוח שכונות חדשות במגזר הערבי. הסיבה: "אי קבלת הרשאות לתכנון ופיתוח ממינהל מקרקעי ישראל". בנוגע לפיתוח שכונות חדשות על קרקעות פרטיות נטען בדו"ח כי "לא נקבעו כללים לביצוע". יתרת התקציב שיועדה לשני פרויקטים אלו ולא נוצלה - 37.86 מיליון שקל, שהועברו בחזרה לקופת האוצר.

בעתירתם מבקשים מרכז "מוסאווא", האגודה לזכויות האזרח בישראל וועד ראשי הרשויות הערביות מבית המשפט העליון להורות למשרד האוצר ולמשרדי הממשלה השונים להחזיר את הכספים לטובת התוכנית. בתשובת פרקליטות המדינה, שביקשה מבית המשפט לדחות את העתירה, נטען כי "העתירה מוקדמת וכי יש למחוק אותה על הסף", בטענה שלפני מארס 2003 אין יודעים באוצר כיצד חולקו הכספים בשנת 2002.

צבי אלדרוטי, המפקח מטעם משרד ראש הממשלה על פרויקט ארבעת המיליארדים, מסר בתגובה, כי התוכנית תופעל עד 2005 ובשנה זו יופעלו תקציבים שלא נוצלו קודם לכן. ב- 2001 נוצלו % 95 מתקציב התוכנית וב- 2002 - % 87. פיתוח שכונות חדשות נתקל בקשיים משום שהתוכנית מתנה את העזרה בבנייה רוויה - כלומר, בתים של ארבע קומות לפחות - ורוב היישובים הערביים מתנגדים לכך. לדבריו, צוות ממשרד השיכון ומינהל מקרקעי ישראל פועל לבניית דגם חדש להפעלת סעיף תקציבי זה.