המקור היחיד הנראה באופק הוא משלם המסים האמריקאי, וזאת באמצעות ערבות למלווה בסך שמונה מיליארד דולרים. ואולם, בלי אופק מדיני מפלגת העבודה לא תיכנס לממשלה והנשיא בוש יתקשה להכניס יד לכיסיהם של משלמי המסים שלו. ידידי ישראל בוואשינגטון, ובראשם אייפא"ק, הזהירו את הדרג המדיני בירושלים שלא יתייחס לערבויות כאילו הכסף מונח בבנק ישראל.

כשזקני ואשינגטון אינם זוכרים טמפרטורות כה נמוכות ומחירי נפט כה גבוהים, בקונגרס לא ניכרת התלהבות גדולה להציב את עניי ישראל לפני עניי אמריקה, ההולכים ומתרבים.

כשהממשל מקצץ 28 מיליארד דולר בתקציב הפדרלי, גם הנשיא הידידותי ביותר לישראל זקוק לסיבות טובות כדי שיוכל להסביר לציבור שלו מדוע הוא מחלק את כספו לזרים. גם כך יש לבוש לא מעט צרות עם ציבור שמתנגד למלחמה בעיראק בלא תמיכה של מועצת הביטחון. אף ש- % 54 מהאמריקאים מרוצים מתפקודו, בוש מתבונן בדאגה בסקרים שמורים כי רק % 41 יצביעו בעדו בנובמבר 2004 (הזינוק במעמדו של בוש בעקבות הנאום לאומה נחשב זמני). ככל שהמשבר הכלכלי בארה"ב מעמיק, ועמו הצניחה בפופולריות של בוש, כך גוברת הזיקה בין עתידו הפוליטי לבין תוחלת חייו של סדאם חוסיין. לפיכך, הדבר האחרון שבוש זקוק לו הוא ממשלה ישראלית קיצונית-ימנית, שתסיח את הדעת מהאויב הגדול שלו. יועציו הסבירו לו שאין דבר שישמח את סדאם יותר מגירושו של יאסר ערפאת.

פיזור ההכרזות בנוגע לערבויות הוא בבחינת הבטחת סוכריה לתינוק, בתמורה להתנהגות טובה. לפי כל התחזיות, שעת ההכרעה בנוגע לחיסול נשק ההשמדה העיראקי תגיע לפני שעת ההכרעה בקונגרס בנוגע לערבויות לישראל. בשלב זה מתמקדים המגעים בסיוע ביטחוני, שיתרום רבות לחוסנה הצבאי של ישראל אך לא ישפר במאום את חוסנה הכלכלי. הסיוע הזה יסייע בעיקר לתעשיית הנשק האמריקאית, שכן רוב הכסף יופנה לרכישות בארה"ב. כך, במגעים עם משרד הביטחון הישראלי מדובר על אספקת מטוסי אף- 15 ארוכי טווח ומסוקי אפאצ'י מתוצרת ארה"ב - יוזמה שלא זוכה לאהדה יתרה במשרד האוצר. עסקת צוללות הדולפין, המצויה בקנה (ומן הסתם לא תמצא חן בעיני הסינים, שזה עתה התאוששו מביטול עסקת הפאלקון), תתרום אמנם לחיל הים הישראלי שתי צוללות נוספות, אך זאת במחיר העברת הזמנה של צבא טייוואן מקו ייצור ישראלי-גרמני למפעלים אמריקאיים.

אין זה מקרה שאריאל שרון בחר להפקיד את עיצוב "תוכנית השלום" שלו דווקא בידי דן מרידור, תושב חוזר לליכוד ומי שעתיד להיפרד בימים הקרובים מהכנסת - ולא, כמקובל, בידי שר חוץ ומי שהיה ראש ממשלה, בנימין נתניהו. השליח הוא בעצם חלק מהמסר שראש הממשלה רוצה להעביר גם לאמריקאים וגם למפלגת העבודה. מרידור, שהשתתף בשיחות קמפ דיוויד 2, נחשב הסמן השמאלי של הליכוד. הוא תומך בלהט בפירוק התנחלויות מבודדות ובהקמת מדינה פלשתינית של ממש בכל השטחים, לבד מ"גושי ההתנחלויות" שיסופחו לישראל.

מרידור נוהג להסביר שהוא הצטרף לממשלה לאחר ששוכנע ששרון מתכוון ברצינות להגיע להסדר עם הפלשתינאים, שבבסיסו הקמת מדינה עצמאית. ואולם, בשיחות פרטיות, מרידור אומר שהוא לא בטוח אם "תוכנית השלום" היא עניין רציני או עוד ניסיון של שרון להרוויח זמן וכמה מיליארדים בדמות כספי הערבויות. כך או כך, מרידור, כהרגלו, מתייחס למשימה שלו ברצינות. מעניין כיצד ינהג אם יתברר ששרון עושה לו מה שנהג לעשות לשמעון פרס. האם מרידור יסכים לשמש, כפרס, בתפקיד עלה התאנה של שרון?

המשימה של מרידור היא לתפור את "מפת הדרכים" של הקוורטט מ- 20 בדצמבר2002 לפי מידותיו של נאום הנשיא בוש, מ- 24 ביוני אשתקד. ניסיון לתקן את המפה על פי הדוגמה של בוש הסתיים בלא הצלחה מרובה. עיון במסמך התיקונים שישראל הגישה לקוורטט לקראת הפגישה עם בוש בסוף החודש שעבר יכול להסביר מדוע כל חברי הפורום המרובע, כולל שר החוץ קולין פאואל, דחו כמעט את כולם. ככל הידוע, בנושאים המהותיים לא חל שינוי בעמדתו של שרון, וגם לא בעמדת הקוורטט. בבוא היום, והוא יבוא כנראה רק אחרי המלחמה, בוש יצטרך להחליט במי הוא מעדיף להתנגש - בשרון ובקהילה היהודית, שיכולים להשפיע על יציבות שלטונו, או בקוורטט ובמדינות ערב, שיוכלו להשפיע על היציבות במזרח התיכון.

מקרא: שרון תפס את בוש במלה בעניין הדחתו של ערפאת כתנאי מוקדם, שאינו מותנה בשום תמורה ישראלית בעין, ולו גם הקפאה זמנית של בניית מאחז לא חוקי אחד. אפילו בקרב גורמי הערכה ישראלים קשה למצוא מומחה אחד המאמין בסיכוי שתימצא אישיות, או ארגון פלשתיני בעל ערך, שייתנו יד להדחה, בשעה שצה"ל עושה בערי הגדה כבתוך שלו.

התביעה להחליף כבר בשלב ראשון את ההנהגה בהנהגה חדשה, כתנאי מוקדם להתקדמות בשאר סעיפי התוכנית, סותרת בעליל את הסעיף הנוגע לבחירות (לפי ישראל: בחירות אך ורק לפרלמנט), שבו מועלית הדרישה כי "תאריך הבחירות ייקבע על בסיס המציאות הביטחונית והתקדמות תהליך הרפורמות". כיצד ניתן להחליף מנהיגות בשלב ראשון, בשעה שהבחירות יתקיימו רק בהמשך? האם ישראל קוראת לפוטש נגד מנהיג נבחר - יאסר ערפאת?

מקרא: בתרחישים שחוברו באגף התכנון בצה"ל אין ולו תרחיש אחד המתאר מצב שבו הרשות הפלשתינית, או כל גוף ביטחוני חלופי, ייטול לידיו את הסמכויות הביטחוניות ויעצור "מבוקשים", בשעה שצה"ל פרוס בשטחים והמתנחלים חופשיים לבנות מאחזים חדשים. את התיקון הזה מומלץ לקרוא בהקשר של ההסתייגות הבאה הכלולה במסמך: "לישראל נתונה הזכות להגן על עצמה ועל אזרחיה. ישראל אינה יכולה להתחייב להימנע מלנקוט פעולות באזורים מסוימים (הכוללים 'אזורים אזרחיים') המשמשים 'חממות' לפעילות טרור נגד ישראלים. הבחירות צריכות להיות רק לפרלמנט".

מקרא: סעיף זה נועד להבטיח למעשה פיקוח ישראלי על המפקחים, ובעיקר לוודא שהם לא יתחבו את חוטמם למאחזים.

מקרא: כל פרשנות גורעת מהנתונים על ממדי הרעב, האבטלה וההרס בשטחים.

מקרא: הסעיף הזה חושף את חזון פלשתין של שרון: קבוצת קנטונים המחוברים זה לזה בגשרים ובמנהרות. זה נראה טוב יותר בהגדרה המקורית של "רצף תחבורתי".

מקרא: את הסעיף הזה יש לקרוא לצד סעיף ההתנחלויות, שלפיו 'צעדים נוספים' הנוגעים להתנחלויות יידונו במשא והמתן להסדר הקבע שיקבע את גורלן. אפשר להבין מכאן, שממשלת ישראל אינה רואה בגדה וברצועה שטחים כבושים ולפיכך זכותה של ישראל להתיישב שם אינה נופלת מזכותם של הפלשתינאים.

מקרא: משמעות הדבר שהפלשתינאים נדרשים להחזיר לישראל את מכתב ההתחייבות של שמעון פרס בדבר המשך פעילות המוסדות שלהם במזרח ירושלים.

אם מרידור יצליח לגשר ולו על מקצת הפערים הללו, פרס יצטרך להפריש לו חלק מפרס נובל לשלום.