הסערה שהתעוררה סביב ההדלפה מהפרקליטות וחקירת העיתונאי ברוך קרא היתה מוצדקת. אכן, עוד ועוד סדקים נפערו במשטר. חקירת קרא במשטרה היתה אות מבשר רעות, העליהום על עו"ד ליאורה גלט-ברקוביץ' מזרה אימים והתנהלות היועץ המשפטי לממשלה מחפירה. אין להקל ראש בגילויים הללו, אבל אסור לשכוח שהמבנה כולו רעוע מיסודו. מאז נהפכה ישראל למדינת כיבוש, שוב איננה דמוקרטיה. אין דבר כזה. ההתהדרות בדמוקרטיה היא מצג שווא. בדיוק כשם שאין חצי הריון, אין חצי דמוקרטיה.

אין דמוקרטיה שמתקיימת רק עד קו טריטוריאלי מסוים בתוך המדינה ואין דמוקרטיה השמורה רק לבני דת מסוימת או לאום אחד. דמוקרטיה היא משטר שהכל נהנים במידה שווה מחירויותיו וזכויותיו. לא זה המקרה של ישראל.

יותר מ- 10 מיליון בני אדם חיים בין הים לירדן, במדינה ובשטחי הכיבוש שלה. ההפרדה בין שטחי הכיבוש למדינה אנכרוניסטית: ישראל מתקיימת הרבה יותר שנים עם הכיבוש מאשר בלעדיו והשטחים הם חלק בלתי נפרד ממנה, על כל המשתמע מכך. כ- 3.5 מיליון פלשתינאים חיים בהם עשרות שנים בכיבוש צבאי אכזרי ונוקשה. עליהם בוודאי אי אפשר לטעון שהם בני חירות. עוד כ- 400-300 אלף עובדים זרים חיים בקרבנו וגם הם נטולי זכויות. גם הם אינם חלק מהדמוקרטיה.

איש גם אינו יכול לטעון ברצינות ש- 1.3 מיליון הערבים בישראל הם אזרחים שווי זכויות. חוץ מזכות הבחירה וזכות ההיבחרות, שכמעט ניטלה מחלק מנציגיהם, אין כמעט תחום שבו הם נהנים מהדמוקרטיה. מקופחים בכל תחומי החיים, רגליהם מודרות מהשיח הדמוקרטי. אחד מעיתוניהם נסגר לשנתיים, על תנועה המונית שלהם מאיימים בהוצאה אל מחוץ לחוק. גם לכך קשה לקרוא דמוקרטיה. אפילו חלק מהעולים אינם שותפים בדמוקרטיה: חייל צה"ל מיכאל גורקין אינו יכול לקבל אזרחות ישראלית, רק מפני שאינו יהודי. עולה מאתיופיה, ישראלה איששם, אינה יכולה להזמין את אביה לארץ לחתונתה, אחרי שהתגלה ספק ביהדותו. למשטר שנוהג כך בנתיניו לא קוראים דמוקרטיה.

מה נשאר? נשארה דמוקרטיה רק לתושביה היהודים (המוכחים) של המדינה. לא יותר מ- 5.3 מיליון בני אדם, מחצית מכ- 10.6 מיליון אנשים ונשים שחיים כאן. להם נועדו שלטון החוק, חופש הביטוי, הפרדת הרשויות, חירויות האזרח, השוויון לפני החוק ומערכת משפטית הוגנת וצודקת. בדמוקרטיה הזאת נפערו באחרונה סדקים. שלטון החוק נפרץ, פרשיות השחיתות ואופן הטיפול בהן מעוררים שאלות קשות, השלטון מנסה להלך אימים על העיתונות, הצדק החברתי מאתנו והלאה וגם השוויון רחוק מלהיות מלא.

יש להילחם בכל עוז לסילוק הנגעים הללו, אבל לפני הכל יש להפסיק את מראית העין השקרית: אנחנו לא דמוקרטים. אי אפשר להיות גם כובשים וגם דמוקרטים, גם נצלנים, גם גזענים וגם נאורים. זאת סתירה שאין ליישבה. גם אם יוחזר הסדר הטוב על כנו, היועץ המשפטי לממשלה לא ימעל עוד בתפקידו, בית המשפט העליון יהיה מגדלור הצדק, הכנסת תחוקק רק חוקים צודקים והממשלה תמשול על פי חוק, לא ימלאו בישראל התנאים לדמוקרטיה.

מחרתיים, כשהטנקים יאבטחו את הבחירות ביצהר, העוצר ישמור על הבחירות בחברון, אלפי חיילים יגנו על צירי התנועה שבהם ינועו הקלפיות ופועלים זרים חסרי זכויות יטאטאו את רחובותינו, נזכור שמדובר בחצי דמוקרטיה, לכל היותר.