מצנע הבין, שמפלגת העבודה משמשת עלה תאנה הן לאריאל שרון והן לטומי לפיד. שרון מעוניין בה כדי שיוכל להמשיך ליישם בדיוק את אותה מדיניות שנקט בשנתיים האחרונות, כאשר בנימין בן אליעזר משמש לו אליבי מקומי בעוד שמעון פרס מגן עליו באירופה ומשיג בשבילו ערבויות בוואשינגטון. לפיד רוצה אותו בממשלה כי הוא עצמו כבר משתוקק להתיישב בכיסא השר, והוא זקוק לו כי לא יוכל להצטרף לממשלת ימין קיצונית עם ש"ס, שבה יהיה לפתע הסמן השמאלי, רחמנא ליצלן. לכן גם שרון וגם לפיד כועסים מאוד על הטירון הפוליטי ששמט השבוע בבת אחת את הקרקע מתחת לחלום הממשלה הרחבה והיציבה שטיפחו, ממשלה שתוכל להמשיך לא לעשות כלום ולא ליזום דבר.

מצנע מעריך, שגם אם לא ינצח בבחירות הללו ושרון יקים ממשלת ימין צרה עם החרדים, הממשלה הזאת תיפול לאחר זמן לא ארוך על רקע משבר כלכלי-פיננסי שכן ברור כי המשק מצוי במסלול של הידרדרות.

לפני שנתיים, כאשר האינתיפאדה נהפכה למלחמת התשה והפיגועים הגיעו ללב הערים, היו שלא רצו להבין, כי הכלכלה והחברה ישלמו את המחיר. סילבן שלום וכמה פרשנים טענו, שהמיתון הוא תוצאה של הריבית הגבוהה, משבר ההיי-טק והפיגוע בבנייני התאומים, ולכן כאשר הריבית תרד והעולם יתאושש - ישוב גם המשק הישראלי לצמוח במהירות. היום הם מודים שגם לאינתיפאדה יש השפעה על הכלכלה, אך הם עדיין אינם מוכנים להפנים את העובדה, שהיא הגורם המרכזי למשבר הכלכלי-החברתי, וכל היתר - ההיי-טק והמיתון העולמי - בטלים בשישים.

ההשוואה המגוחכת ביותר היא זאת שמציבה את המשבר הכלכלי בישראל מול המיתון המסוים במערב. היש עוד מדינה מערבית אחת, שמתקשה לגייס הון בשוקי העולם ולהחזיר את חובותיה ומאיימים עליה בהורדת דירוג האשראי? האם יש עוד מדינה במערב, שרצה לארצות הברית כדי לבקש 8 מיליארדי דולרים בערבויות ועוד 4 מיליארדים בצורת מענק מיוחד - שאם לא כן, לא תוכל לגמור את השנה?

באוצר מודים עכשיו, שהתקציב שהגישו לכנסת לא כבר אינו תקציב אמת. הם מודים, שיאלצו לקצץ בו מיליארדים רבים, לפטר עובדים בשירות הציבורי, להוריד שכר, לסגור משרדי ממשלה, ואולי אף להעלות מסים - כי המשבר בשנה הבאה יהיה קשה עוד יותר. ההכנסות ממסים יירדו, ולא יהיה במה לממן את הוצאות הביטחון. באוצר מתחלחלים מהאפשרות, שארה"ב לא תיתן את הערבויות והמענק. זה עלול להיות הקש שישבור את גב המשק ויהפוך את המשבר הכלכלי למשבר פיננסי חריף, כזה שמשבר יוני 2002 ייראה לידו כמשחק ילדים.

מי שמפחית ממשקלה של האינתיפאדה כגורם המרכזי למשבר הכלכלי אומר בעצם, שלא צריך למהר לנסות להגיע למו"מ מדיני, שאפשר להמשיך כך במלחמת ההתשה. על כך אמר השבוע ידיד אמת של ישראל, פרופ' סטנלי פישר, לשעבר המשנה ליו"ר קרן המטבע וכיום סגן יו"ר סיטיגרופ, תשלובת הבנקאות הגדולה בעולם: "חידוש תהליך השלום הוא גורם בעל חשיבות אדירה. רק סיום מצב המלחמה וחידוש ההידברות... יחוללו מפנה במשק הישראלי... מדיניות כלכלית נכונה של הממשלה ושל בנק ישראל יכולה להועיל... אך לא בהרבה. היא לבדה לא תוכל להפוך צמיחה שלילית לחיובית. אלמלא האינתיפאדה והמלחמה, היתה כלכלת ישראל צומחת, בקצב אטי מבעבר, אבל בהחלט צומחת".