הביקוש לעובדים בכלל ענפי המשק ב- 2002 היה הנמוך ביותר בעשר השנים האחרונות - כך עולה מסקר של חברת כוח האדם מנפאואר ישראל. מהסקר, המתבסס על מודעות דרושים בעיתונים, עולה כי ב- 2002 היה הביקוש לעובדים נמוך ב- % 38 לעומת הביקוש לעובדים ב- 2001, וב- % 55 לעומת הביקוש ב- 2000. הביקוש לעובדים ברבעון האחרון של 2002 ירד ב- % 9 לעומת הרבעון השלישי של2002 וב- % 24 לעומת הביקוש ברבעון האחרון של 2001.

מנכ"ל מנפאואר ישראל, דליה נרקיס, אמרה שהירידה התלולה בביקוש לעובדים ב- 2002 היא תוצאת המיתון העמוק שבו מצוי המשק הישראלי בכל ענפי הפעילות. סיבות נוספות לירידה בביקוש הן, לדבריה, צעדי ההתייעלות שנקטו חברות רבות, אשר התבטאו בפיטורי עובדים ובהימנעות מקליטת עובדים חדשים, והמשבר העולמי בענפי הטכנולוגיה והתקשורת, שהשפיע על החברות הישראליות הפועלות בשוק הבינלאומי.

נרקיס אמרה כי ברבעון השלישי והרביעי ב- 2002 התחזקה מגמת הירידה בביקוש לעובדים, לאחר האטה בקצב הירידה בביקוש ברבעון השני. היא הוסיפה כי הירידה בביקוש לעובדים ב- 2002 לעומת הביקוש ב- 2001 הקיפה את כל מגזרי המשק. הביקוש לעובדי היי-טק שמר על יציבות ב- 2002, לאחר ירידה חסרת תקדים של % 82 בביקוש לעובדים בענף זה ב- 2001.

עם זאת, אמרה נרקיס, היציבות בביקוש לעובדים בענף ההיי-טק נשמרת ברמה נמוכה - מספר מודעות הדרושים לעובדי היי-טק ב- 2002 היה בממוצע 2,000 לרבעון, לעומת 10,000 מודעות לרבעון ב - 99' - 2000.

מהסקר עולה כי הירידה החדה ביותר, בשיעור % 52, חלה ב- 2002 בביקוש לעובדים בשירותי משרד. הביקוש לעובדים במקצועות הבנייה ירד ב- % 39. התפלגות הירידות ביתר המקצועות: בעלי מקצועות הנדסיים - % 31, בעלי מקצועות אקדמיים וניהוליים - % 26, אנשי שיווק ומכירות - % 25, עובדים לענפי המסחר והשירותים - % 22.

ברבע האחרון של 2002 נמשכה, על פי הדיווח של 720 חברות ועסקים במשק, הירידה בפעילות של כל ענפי המשק העיקריים. החברות והעסקים מעריכים כי האינפלציה ב- 12 החודשים הקרובים תהיה% 4.6 ושער החליפין של הדולר יהיה בסוף דצמבר 2003 - 4.99 שקל. בסוף הרבע הבא יהיה שער הדולר, לפי הערכות אלה - 4.84 שקל. פרטים אלו עולים מסקר החברות של מחלקת המחקר בבנק ישראל, שפורסם אתמול.

חברות התעשייה דיווחו כי ברבע האחרון של 2002 נמשכה הירידה בתפוקתן - ירידה שנמשכת מאז תחילת האינתיפאדה. הירידה היא במכירות לשוק המקומי וליצוא. בהזמנות לרבע הבא, הרבע הראשון של 2003, נרשמה מגמה דומה לזו שברבע האחרון של 2002. רוב הירידות הן בהזמנות מהשוק המקומי, אך יש ירידה גם בהזמנות מחו"ל. הירידה בתפוקת התעשייה היתה קטנה יותר בענפים המתקדמים. בענפי התוכנה, האלקטרוניקה והחשמל - התפוקה אף עלתה. בענפים המעורבים ירדו המכירות לשוק המקומי באופן דרסטי והמכירות ליצוא גדלו. גם בהזמנות לרבע הבא נרשמה עלייה בהזמנות ליצוא. ירידה גדולה במיוחד היתה בתפוקת ענפי הטקסטיל, ההלבשה, הכרייה והחציבה, הנייר והדפוס. ממיון החברות לפי מספר המועסקים, מתברר כי החברות הקטנות נפגעו יותר בתפוקה ובמכירות. החברות הגדולות נפגעו פחות - בעיקר במכירות ליצוא. גם בהזמנות ליצוא ברבע הבא הירידות נמוכות.

חברות המסחר דיווחו על ירידה מתונה יחסית לירידה ברבעים הקודמים. חברות המסחר מעריכות כי הירידה תימשך גם ברבע הבא. חברות הבנייה דיווחו כי הירידה ברבע האחרון של 2002 היתה גדולה יותר מהירידה ב- 2 הרבעים הקודמים. כן החמירה ירידת המחירים הדולריים והמחסור בעובדים מקצועיים עדיין רב - אף שנחלש ביחס לרבעים קודמים. החברות מעריכות כי הירידה בפעילות תגדל ברבע הבא.

חברות התחבורה והתקשורת דיווחו על המשך הירידה בפעילותן. בעיקר ירדו המכירות לזרים והירידה בניצולת הציוד נמשכה. היו ירידות בתעופה, בתובלה היבשתית ובשירותי האחסנה. בשאר חלקי הענף לא ניכר שינוי משמעותי.

ענף המלונאות המשיך לדווח על ירידה בפעילות, בעיקר בשל הצטמצמות תיירות החוץ. הפידיון הממוצע לחדר המשיך לרדת. רוב החברות דיווחו על ירידה בהזמנות לרבע הבא. גם החברות והעסקים בשירותים העסקיים דיווחו על המשך הירידה - בשל צמצום במכירות המקומיות. יצוא השירותים, לעומת זאת, גדל.

הפרסום הרבעוני, "סקר החברות והעסקים", של בנק ישראל מבוסס על התשובות של 720 חברות ועסקים לשאלות של הבנק על מצב המשק. בכל הענפים, למעט מלונאות, התבקשו החברות לציין את השינוי בפועל לעומת הרבע הקודם. במלונאות התבקשו החברות להשוות את התוצאות לרבע המקביל בשנה שעברה.

לפני שבועיים פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה כי השכר הממוצע בכלל המשק נשחק בעשרת החודשים הראשונים של 2002, בהשוואה לתקופה המקבילה ב- 2001, בשיעור ריאלי של 5.3%.

היום (ב') מתברר כי השחיקה הממוצעת בשכרם הריאלי של כ- 1.6 מיליון עובדי המגזר העסקי היתה גדולה יותר והסתכמה ב- 5.8%. לעומת זאת, השחיקה בשכרם הריאלי הממוצע של כ- 790 אלף עובדי הסקטור הציבורי היתה נמוכה יותר, והסתכמה בתקופה זו בכ- 4% בלבד. נתונים אלה מתבררים מעיבוד נתוני השכר של הלמ"ס, שנעשה במחלקת המחקר של בנק ישראל.

בחודש אוקטובר 2002 הסתכם השכר הממוצע במשק (כולל עובדי השטחים) בכ- 6,768 שקל. מנתוני בנק ישראל מתברר כי השכר הממוצע במגזר העסקי היה גבוה בכ- 110 שקלים והסתכם בכ- 6,877 שקל. השכר הממוצע בסקטור הציבורי היה נמוך בכ- 340 שקל מהשכר הממוצע בכלל המשק והסתכם בכ- 6,537 שקל.

עוד מתברר מנתוני מחלקת המחקר, כי שחיקת השכר הריאלי במשק נמשכת כבר 4 חודשים רצופים, וכי בחודש אוקטובר האחרון חזרה רמת השכר הריאלי לרמת השפל שנרשמה בשנת 1998.

מספר השכירים במגזר העסקי הצטמצם בעשרת החודשים הראשונים של שנת 2002, בהשוואה לתקופה המקבילה בשנה הקודמת, ב- 2.1%. לעומת זאת, מספר המועסקים בסקטור הציבורי גדל בתקופה זו ב- 1.8%.

שכרם של כ- 1,000 מנכ"לים ועובדים בכירים בשירות המדינה, במגזר הציבורי, ברשויות המקומיות, בתאגידים סטטוטוריים ובחברות ממשלתיות יעודכן בשיעור של % 6.5 - שיעור עליית המדד בשנת 2002 . עדכון השכר ייעשה במשכורת ינואר, המשולמת בתחילת החודש הבא. הבכירים הללו, שמונו לתפקידם לאחר ה-1 בפברואר 2001, מועסקים בחוזה אישי שבו נקבע כי שכרם יעודכן אחת לשנה בחודש ינואר, בגובה עליית המדד בשנה שחלפה. הממונה על השכר באוצר, יובל רכלבסקי, אמר אתמול כי הוא בוחן אם ניתן לדחות את העדכון בשכרם.

אתמול התברר כי אין גוף שימנע לפי שעה את העדכון בסוף החודש בשכרם של עשרה שרים חדשים וכן שישה סגני שרים, שמונו לתפקידם לאחר ה- 1 ביוני 2001. מדובר בשרי ש"ס: אלי ישי, נסים דהן, שלמה בניזרי, ואלי סויסה וכן, בבנימין נתניהו, שאול מופז, רוני מילוא, דן מרידור, אפי איתם ויצחק לוי. שכרם של בעלי המשרות הללו צמוד למדד ומתעדכן אחת לשנה במשכורת ינואר. היועצת הכלכלית של ועדת הכספים קבעה שלשום כי שיעור העדכון יחול הן לגבי 2001 ו- 2002. שיעור העדכון עתיד איפוא להגיע ל- % 8.

הוועדה הציבורית לקביעת שכרם של השרים בראשות השופט בדימוס שאול אלוני מוסמכת לשנות את החלטתה מלפני שנה וחצי להצמיד למדד את שכרם של השרים וסגני השרים שמונו החל ביוני 2001 או להקפיאו. ואולם הוועדה החליטה אתמול שלא לדון כלל בפניות לגבי שכר רה"מ, שרים וצמודיהם, מכיוון שהיא אמורה להתפזר עם כינון הכנסת ה- 16 ולא רצתה לקבל החלטות שיש להן השלכות לטווח הארוך. החל בכנסת ה- 16 ואילך, שכרם של שרים וסגניהם ייקבע בחוק, בהחלטה של מליאת הכנסת או בהחלטה של אחת מוועדות הכנסת.

ריכוזיות ההון במערכת הבנקאות גדלה בעשור האחרון, והיא מתבטאת בכך שמשקל שתי הקבוצות הגדולות, הפועלים ולאומי, בהון העצמי מגיע ל- % 66, לעומת % 60 בתחילת שנות ה- 90 - כך עולה מסקירה של בנק ישראל. נתונים אלה הם עדות לכך שכוחם היחסי של שני הבנקים ויכולתם להעניק הלוואות חדשות גדלו, בשעה שיכולתם של הבנקים הבינוניים והקטנים קטנה באופן יחסי.

מדידת בסיס ההון של בנק היא אחת הדרכים לבחינת פוטנציאל הצמיחה שלו. ככל שההון גדול יותר, היכולת של הבנק לתת הלוואות חדשות גדלה - וכך גם פוטנציאל הצמיחה שלו. בסיס ההון של הבנקים הוא ההון המוכר לצורך חישובי יחס הון מזערי (הלימות הון) המורכב מהון מניות (הון ראשוני) ומכתבי התחייבויות נדחים (הון משני).

ב- 91' הסתכם ההון העצמי של הבנקים ב- 23 מיליארד שקל, לעומת 66 מיליארד שקל ביוני 2002. הגידול בהון מוסבר ברווחיות הגבוהה של המערכת בעשור הנסקר ובהנפקות של הון ראשוני והון משני בתקופה. העלייה בבסיס ההון איפשרה לבנקים להגדיל את האשראי לציבור בשיעור ממוצע של % 10 לשנה בעשור הנסקר. בנק ישראל מדווח כי בשנתיים האחרונות התעצמה מגמת הגידול בריכוזיות המערכת המתייחסת לבסיס ההון, בעקבות ההפסדים הגבוהים שרשמו חלק מהקבוצות הבינוניות (בעיקר בנק דיסקונט) והקטנות, אך גם בהנפקות שביצעו שני הבנקים הגדולים ב- 2001.

הונם העצמי של שתי הקבוצות הבנקאיות הגדולות הסתכם ביוני 2002 ב- 43.2 מיליארד שקל - 22.4 מיליארד שקל בהפועלים ו- 20.8 מיליארד שקל בלאומי. הונו של כל אחד מהם גדול מהונם המצרפי של קבוצת הבנקים הבינוניים הכוללת את דיסקונט, המזרחי, הבינלאומי ואגוד המסתכם ב- 20.3 מיליארד שקל. במקביל, נרשמה ירידה בריכוזיות בתחומי אשראי ונכסי ציבור. חלקן של שתי הקבוצות הבנקאיות הגדולות בסך הנכסים ירד מ- % 69 ב- 91' ל- % 61 כיום, ואילו חלקם בסך האשראי ירד

מ- % 67 ל- % 60.

אברהם שוחט שר האוצר לשעבר, ח"כ אברהם (בייגה) שוחט, תוקף את בקשת הערבויות שהעבירה ישראל לממשלת ארה"ב. בראיון ל"הארץ" אמר שוחט כי הבקשה מעמידה את ישראל באור של פושטת רגל. לדבריו, בתחילת שנות ה- 90 ביקשה ישראל מממשלת ארה"ב ערבויות לגיוס הלוואות.

הבקשה אז נעשתה על רקע גלי העלייה הגדולים, והיעדר מקורות מט"ח בידי ישראל שיכולים היו לאפשר לה להתמודד עם העלייה. להבדיל, כיום יש לישראל רזרבות מט"ח ענקיות, ולכאורה אין לה כל צורך לבקש שוב ערבויות. העובדה שבקשה כזו הועלתה בכל זאת מרמזת, להערכתו, על קושי ניכר של ישראל לממן את ההחזר הגדול של הלוואות המט"ח (בעיקר הלוואות שנלקחו במסגרת הערבויות הקודמות), בשל קשיי גיוס ההון שבהם נתקלת המדינה בשווקים הבינלאומיים. מבחינה זו, אמר שוחט, ישראל נמצאת במצב של פשיטת רגל.

שוחט אמר: "בקשת הערבויות היא אחת האינדקטורים הקשים לחולשה של ישראל בשווקים. הרעיון של הערבויות בשנות ה- 90' נגזר מצורכי המט"ח על רקע העלייה. הפעם הסיפור הוא אחר, כי יש לנו רזרבות מט"ח גדולות. הסיפור הפעם הוא על רקע משבר כלכלי קשה, והריביות הגבוהות שגובים מאתנו בשווקים - בארץ ובחו"ל.

"צריך לזכור שהבקשה באה לממן גירעון ולממן מחזור הלוואות בדולרים. הצורך למחזור הלוואות יהיה 13-12 מיליארד דולר בשלוש השנים הקרובות. כלומר, אנחנו פושטי רגל מבחינת היכולת לגייס ולהחזיר הלוואות. הציבור צריך לדעת שזה לא יביא לאיזה תנופה למשק. זה דבר שהוא מבחינת חמצן, למשק הנמצא במצב לא טוב".

ישראל ביקשה מממשלת ארה"ב ערבויות לגיוס הלוואות בשוק האג"ח האמריקאי בסכום של 8 מיליארד דולר; וסיוע ביטחוני מיוחד בסכום של 4 מיליארד דולר. שתי הבקשות נתלו במצב הכלכלי-ביטחוני הקשה.

שוחט ביקר גם את בקשת הסיוע הביטחוני המיוחד. לדבריו, לסיוע זה יש הצדקה, אבל אסור להתעלם מהנזק הכבד הנלווה אליו - פגיעה קשה בתעשיות הביטחוניות בישראל. שוחט אמר: "למשרד הביטחון יש כיום עודף במט"ח וחוסר בשקלים. נניח שנקבל עכשיו עוד מיליארד דולר - נהיה שטופים בדולרים, ואין ספק שצה"ל יקטין עוד את הרכישות שלו בישראל, לרבות הפניית מו"פ לארה"ב.

"לכן, עד כמה שזה חשוב, יש לסיוע השלכות שליליות על המשק. בינתיים ביקשו להגדיל את הנתח הישראלי מהסיוע מ- % 26 ל- % 50. אם זה יתקבל, זה חשוב. אבל צריך לשים לב להשלכות השליליות".

מבנק ישראל נמסר: בבנק מופקדים ע"י הממשלה כספי הערבויות שהתקבלו ב- 93'- 98'. הכספים שייכים לממשלה, והיא יכולה עקרונית להשתמש בהם. בסוף 2001 היה מדובר בכ- 3.6 מיליארד דולר. בעיקרון, הממשלה לא יכולה להיות במינוס בבנק ישראל. היום היא בפלוס בשל עודף במט"ח, בעיקר עקב הערבויות ומינוס בשקלים. אם היא תרצה להשתמש בכל העודף במט"ח, היא תצטרך לכסות את המינוס בשקלים, למשל ע"י גיוס הון בשוק המקומי.

באוצר סירבו להגיב..