המדד המשולב ירד ב- 2002 ב- % 4, בהמשך לירידה של % 1.4 ב- 2001 ולעומת גידול של% 5.4 בשנת הגאות 2000, כך מסר בנק ישראל. בכל חודשי 2002 חלה ירידה במדד המשולב, כאשר בדצמבר נרשמה ירידה של % 0.3, בהמשך לירידות של % 0.4 בחודש מאז יולי 2002. במחלקת המחקר בבנק ישראל אומרים כי "התפתחות המדד המשולב משקפת את המשך המיתון בפעילות הכלכלית במשק".

לראשונה מפרסם הבנק מדד משולב חדש, הכולל נתונים על יצוא הסחורות בנוסף לייצור התעשייתי, הפדיון במשק, היבוא ומספר השכירים. בדצמבר נרשמה עלייה של% 8.4 במדד היבוא ושל % 2.3 במדד היצוא. בנובמבר נרשמה ירידה של % 2.3 במדד הפדיון ושל % 0.2 במדד הייצור התעשייתי.

ב- 2002 כולה ירד מדד הייצור התעשייתי בכ- % 1, מדד הפדיון ב- % 8, היבוא בכ- % 15ו היצוא ב- % 3.5. מספר השכירים במגזר העסקי ירד ב- 20 אלף עובדים תוך שנה, ל- 1.61 מיליון עובדים. הירידה החדה נובעת מהפיטורים הנרחבים במגזר העסקי, כולל בהיי-טק.

"בחצי השנה האחרונה אנחנו עדים לעליה של עשרות אחוזים בכמויות המובטלים, ורבים מהם מגיעים אלינו לקבלת טיפול נפשי", אומר פרופסור קפלן, "המצוקה הכלכלית מכניסה אותם ללחצים נפשיים יותר מאיום הטילים", הוסיף. "כשאבי המשפחה לא עובד מי שסובל הם הילדים. ככל שהמצב הכלכלי בנגב ילך ויחריף, מספר האנשים שיגיעו אלינו ילך ויגדל", העריך פרופסור קפלן. "יש קשר ישיר בין מצבם הכלכלי של המובטלים לעובדה שהם שרויים בלחץ וחרדות".

המשפחה היא רשת הביטחון החשובה ביותר עבור המובטל, זו שתעזור לו להיחלץ ממצבו העגום. אבל בימים בהם קיצבאות הביטוח הלאומי, הסיוע בשכר הדירה, והעזרה בלשכות הרווחה כולם מקוצצים, ורשת הביטחון הסוציאלי שהמדינה אמורה לספק מלאה חורים, גם המשפחה אינה מסוגלת למלא את תפקידה הטבעי, לתמוך ולעודד.

ד"ר ליאת קוליק, מבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר אילן, בדקה את ההשפעה של אבטלה על משפחה במסגרת מחקר. "המשפחה היא המעגל החשוב ביותר שמסייע למובטל", אומרת ד"ר קוליק. "היא מס וגלת לתת לו המון סוגים שונים של תמיכה, כמו תמיכה רגשית וייעוץ. תמיכת המערכת המשפחתית תמיד עוזרת למובטל, וזאת בניגוד למערכות חברתיות אחרות. במסגרת של חברים שבה כולם מובטלים, למשל, המובטל מקבל לגיטימציה להישאר באותו מצב. במסגרת חברתית בה כולם עובדים המובטל מרגיש שולי וחסר ביטחון".

לזרוק אותי". גם אשתו רוית זוכרת לפרטיו את יום הפיטורים: "הוא הגיע מוקדם. כשראיתי את המכונית שלו בחוץ ישר הבנתי. הוא עבד כמתקין אנטנות של סלקום ותמיד היה מגיע הביתה בשמונה-תשע בערב".

בני הזו ג, בשנות השלושים לחייהם, מתקיימים מ- 2,700 שקלים של קצבת הבטחת הכנסה, ועוד 700 שקלים, המשכורת של רוית מטיפול בקשישה, שעתיים בכל יום. יש להם שני ילדים, בני שש ועשר. "הגעתי לחוב אדיר עם המשכנתא", מספר יואב. "על המכתב האחרון מההוצאה לפועל עדיין לא סיפרתי לה שלא תהיה עצבנית. היא לוקחת את הדברים יותר קשה ממני. בהתחלה בכלל לא שיתפתי את רוית בכל הבעיות עם ההוצאה לפועל. רק לפני כמה חודשים התחלתי לספר לה. אני אדם ששומר דברים כואבים בלב. כשכל הבעיות התחילו נסעתי לבאר שבע, לעורך הדין של הבנק, לשכנע אותו להוריד את התשלומים של המשכנתא, כל כך פחדתי שיאסרו אותי. לרוית לא אמרתי שום דבר, סיפרתי לה שהכל בסדר ושעוזרים לי".

גם המריבות ביניהם התרבו בשנתיים האחרונות. "הוויכוחים נובעים מהבלגן ומהפחד מההוצאה לפועל", מסביר יואב. "אנחנו רבים איך לגמור את כל הסיפור, רבים על החובות. מ- 2,700 שקל אי אפשר לחיות, אז רבים על סדר עדיפויות, מה צריך לקנות קודם. אני הולך לישון בלילה ולא יודע מה יהיה איתי מחר".

ראובן ואסתר, מובטלים מרחובות, חשבו להתגרש לפני חצי שנה. מאותה נקודת שפל הם מנסים לאסוף את השברים ולאחד את המשפחה הכוללת גם חמישה ילדים. "הגענו אז למצב שלא היה אוכל, המקרר היה ריק ולא היה כסף אפילו לחלב", מספרת אסתר. "הבית לא תיפקד, הייתי בהתמוטטות".

ראובן עדיין מתקשה לדבר על התקופה השחורה ההיא. "זה היה כשפינו אותנו מהבית, ולא היה לנו איפה לגור", הוא נזכר. "גרנו קצת אצל הבן הגדול, אחר כך היינו אצל אחות של אסתר. במצב כזה מתחילות מריבות. כשסיפרתי שאף אחד לא קיבל אותי לעבודה, היא אמרה 'מי צריך בעל כזה?' אז אני אמרתי מי צריך אשה כזאת. חשבנו להתגרש, אבל החלטנו לקחת את עצמנו בידיים. היום הקשר שלנו יותר טוב אבל יש תקופות שאנחנו לא מדברים כדי לא לריב". גם הם ניסו להסתיר את המצב מילדיהם, אבל היום הם יודעים שאפילו בנם הקטן מבין מה המצב בבית.

ראובן ואסתר מסכימים כי הפחד הקיומי הוא הגורם מספר אחת למריבות, למת ח ולחוסר היציבות בתא המשפחתי. כשאסתר נשאלת מה היה הרגע הכי קשה עד כה, היא פורצת בבכי. "אני שבורה, אין מצב יותר קשה ממה שיש עכשיו. הבית שלי נמצא תחת כונס נכסים ולוקחים לי אותו בשבוע הבא. 20 שנה שילמתי משכנתא כמו שעון, ונותרו לי רק עוד חמש שנים. בשנתיים האחרונות אני לא מצליחה לשלם. לא אכפת לי להיות רעבה, אבל אני לא רוצה להיות ברחוב. אני לא יודעת מה נעשה".

עמותת "ידיד" מסייעת לאנשים שנתקלים בקשיים כלכליים ובבעיות ביורוקרטיות מול הממסד. "בשנה האחרונה הגיעו אל המרכזים שלנו למעלה מ- 1,400 פניות בנושא מעמד אישי", אומרת שרי ריבקין, מנכ"לית העמותה. "מרבית הפניות עסקו בפירוק זה או אחר של התא המשפחתי, כתוצאה ממצוקה כלכלית, פיטורים ממקום העבודה וחוסר יכולת לעמוד בתשלומי המשכנתא. הפונים ביקשו סיוע בהליכים השונים שכרוכים בפירוק התא המשפחתי. המדיניות הכלכלית של הממשלה גורמת לפירוק של המשפחה, שהיא המסגרת הבסיסית ביותר שיש לאזרחי המדינה".

גם בלה עבדה כמוסיקאית ברוסיה, אך היום היא עובדת במפעל הטקסטיל "אומן" באופקים. הבעיה העיקרית שלה היא השתייה של בעלה, שהתחילה לדבריה בגלל קשיי תעסוקה, ובנוסף נאלצת המשפחה להתקיים ממשכורת אחת בלבד. "יש לי ילדים לממן" אומרת בלה, "אבל אם הוא לא ישתה והכל יהיה בסדר, אני מוכנה לא להתגרש ממנו". בלה לא מאמינה שמצב כזה אפשרי. "פעמיים הוא הלך לגמילה בירושלים. פעם אחת הוא לא שתה שנה וחצי וחזר. פעם שנייה הוא הפסיק ל ארבעה חודשים. בהתחלה, כשהוא רק התחיל לשתות, חשבתי שהכל יהיה בסדר כשתהיה לנו דירה משלנו. אז קיבלנו דירה מעמידר והוא המשיך לשתות. אז התחלתי לחשוב על גירושים. אין לי יותר כוח".