מן השנתון, שפורסם על-ידי מכון ירושלים לחקר ישראל, מצטיירת מציאות קשה, המדגישה את מצבה הדמוגרפי והכלכלי הרעוע של העיר. ירושלים של 2001, ולפי כל הסימנים גם של 2002, היא עיר ענייה יותר, משכילה פחות, בעלת מאזן הגירה שלילי וגידול טבעי נמוך מזה שבשאר ישראל. בנוסף, הולך ונשחק היחס בין היהודים לערבים בעיר. ירושלים, העיר הגדולה בישראל, משתרעת על-פני שטח של 126 קמ"ר, בו התגוררו בשנת 2001 כ- 670 אלף נפש - עשירית מאוכלוסיית ישראל. ביניהם 454,600 יהודים (68%) ו- 215,400 ערבים (32%). הגיל הממוצע הוא בין הנמוכים בעריי ישראל ועומד על 23 שנים, לעומת הממוצע הארצי העומד על 28, הממוצע בתל-אביב שעומד על 34, ובחיפה - 36. הסיבה לגיל הממוצע הצעיר בבירה היא בעיקר שיעורי ילודה גבוהים ילדים וגודלה הממוצע של משפחה ירושלמית, העומד על 3.3 נפשות, לעומת משפחה תל-אביבית ממוצעת המונה 2.2 נפשות.

מהנתונים המתפרסמים בשנתון עולה כי נמשכת מגמת צמצום היחס בין גודל האוכלוסיה היהודית לערבית, שעמד בשנת 67' על 74% מול 26%, וב- 80' על 72% מול 28%. כיום עומד היחס על קרוב לשני שליש יהודים מול שליש ערבים. מדיניות צמצום היחס באה לידי ביטוי אף יותר בתמונת המצב בקרב הילדים עד גיל 4: בשנת 2001 עמד היחס על 60% מול 40%. בשנת 2001 גדלה אוכלוסיית ירושלים ב- 12,500 נפש, מהם 6,700 ערבים ורק 5,800 יהודים. אם תימשך מגמה זו, של גידול טבעי גבוה בקרב הערבים, ניתן להעריך כי בתוך כשני עשורים יהיה בעיר רוב ערבי.

נתוני ההגירה לעיר מצביעים אף הם על אותה המגמה. לפי השנתון, בשנת 2001 חלה אמנם בלימה מסוימת במאזן ההגירה השלילי שמאפיין את העיר במשך למעלה מעשור, אך גם אז בחרו כ- 16 אלף תושבים לעזוב את העיר, 10 אלף בחרו לעבור לגור בה. מרבית העוזבים בחרו לעבור לישובי הספר במרחב עוטף ירושלים, או לישובי יהודה ושומרון.

נתונים חמורים עולים מן השנתון אודות מצב העוני בעיר. פרופ' רמי פרידמן, ראש מכון ירושלים לחקר ישראל, אמר במסיבת העיתונאים כי מן הנתונים עולה שירושלים היא העיר הענייה ביותר בישראל, ועברה בעונייה אף את בני ברק. לפי השנתון, 22% מעניי ישראל מתגוררים בירושלים, כלומר למעלה מכפליים מחלקה היחסי של אוכלוסיית העיר בכלל אוכלוסיית ישראל. כ- 58 אלף ילדים בירושלים נמצאים מתחת לקו העוני. לדברי פרופ' פרידמן, העוני האמיתי החריף בשנה האחרונה, לאחר שאל שני המגזרים העניים ה'מסורתיים' - החרדים והערבים - הצטרפו גם רבים מבני מעמד הביניים, אשר מצבם הולך ונשחק, וכן שכירים רבים אשר משכורתם אינה מספיקה להם למחייתם.

גם בתחום התעסוקה בעיר עולים בשנתון נתונים קשים. רק כ- 217 אלף איש, המהווים כ- 46% מכוח העבודה הפוטנציאלי בעיר, משתתפים במעגל התעסוקה. זאת, לעומת שיעור ארצי של 54%. מבחינת נתוני האבטלה, לעומת זאת, שיעורה זהה לשיעור הארצי - 9% .

השנתון מצביע גם על סימני מצוקה במערכת החינוך בבירה, ובכלל זה על ירידה בשיעור התלמידים בבתי הספר הממלכתיים והממלכתיים-דתיים. זאת לעומת עלייה דרמטית בשיעור הלומדים במוסדות החינוך החרדיים והערביים. מקרב הלומדים בכיתות י"ב זכו ב- 2001 59% לתעודת בגרות, לעומת 64% בתל-אביב ו- 67% בחיפה. נתון מעניין מורה, כי בשנת 2001 נבנו בחינוך הממלכתי והממלכתי-דתי כ- 50 כיתות חדשות, לעומת 100 במערכת החינוך החרדית.

גם בתחום התיירות מצטיירת תמונה קשה. בשנת 2001 נרשמה ירידה של 17% במספר האורחים הפוקדים את מלונות העיר. ירידה זו הורידה את מספר תפוסת המיטות ל- 40% בלבד. ירידה של 70% נרשמה בקרב התיירים שבאו מחו"ל. זאת, לעומת עליה של 18% בתיירות הפנים לעיר. במזרח העיר המצב קשה אף יותר, כאשר שם נרשמה ירידה של 52% במספר הלינות.

עם קבלת השנתון, אמר אולמרט כי יש ללמוד אותו היטב, והוא ישמש כלי עזר חיוני בהבנת העיר ומצוקותיה. "המצב קשה ולא מעודד, אך יש צורך בשלטון מרכזי חזק שיוכל להתמודד עם בעיות העיר בראיה כוללת. אני בעד הפיכת הרשויות המקומיות לגדולות יותר וחולשות על-פני שטחים גדולים. כך ניתן יהיה לנהל את הערים המרכזיות בישראל טוב יותר", אמר ראש העיר