הקצין לא הסתיר את תחושתו, שפנינו רק להסלמה. עכשיו בא שר הביטחון, עד לא כבר הרמטכ"ל, שאול מופז, ומזכיר ש"אנו בשיאו של גל טרור".

כל יום נעצרים בין 5 ל- 20 פלשתינאים בשטחים, כל כמה ימים צה"ל פושט לאן-שהוא והורס משהו, כל יומיים, בנוסף לפלשתינאים החמושים ולמבצעי פיגועים שנהרגים, נהרגים ונפצעים אזרחים פלשתינאים בשוגג, בהם ילדים בני 16. אחד מהם, נכה, נהרג בחאן יונס ביום ראשון כשטילי צה"ל החמיצו שני פעילי חמאס. כל זאת בנוסף לפעולות השקטות, פעולות השגרה, שאין מי שידווח עליהן לישראלים הלא-מעוניינים ממילא לדעת. המחסומים וחייליהם עולי הימים שנוזפים בזקנים ובצעירים או מעכבים אותם סתם כך, איסור התנועה, שערי הברזל שסוגרים כפרים וערים כאילו היו מחנות מעצר, הזימונים לשב"כ כדי לנסות לגייס משת"פים ולחלץ מידע על השכן או הבן-דוד, העוצר המוטל פה ושם והילדים שכלואים בבתיהם, כבישים שדחפורי צה"ל שבים והורסים, בתים שנהרסים כי גרו בהם מפגעים, מחרטות הרוסות, רשתות מים וחשמל שנפגעות בזמן הפשיטות, השלמת סלילתו של עוד כביש לישראלים בלבד, זריקת רימוני גז מדמיע על "מפירי סגר", דריסתו של עוד שטח חקלאי פלשתיני. כל זה נמשך אחרי שורה של מבצעים צבאיים מפוארים, ואנחנו עדיין בשיאו של גל טרור?

התמיכה המסיווית שיקבל, לפי כל הסימנים, גוש הימין ב- 28 בינואר מלמדת שהרוב בישראל משוכנע שכל מה שצה"ל מבצע - בהוראת הדרג המדיני - הוא נכון ויעיל, רק לא מספיק. ההסלמה היא כמו סערה קשה, כמו גל שרב באמצע החורף: תופעת טבע שאפשר להפחית את נזקיה, אך לא למנוע אותה. לכל היותר, מסיקים הישראלים, העובדה שכל הפעולות הצבאיות של השנה האחרונה לא הפסיקו את גלי הטרור הפלשתיני רק מוכיחה כמה הפלשתינאים רצחניים וערמומיים. כמה הטרור בדמם. לכן הפתרון שרוב הישראלים תומכים בו הוא להמשיך באותה שיטה, רק יותר: יותר חזק, יותר תכוף, יותר כואב.

ישראל היא חברה דמוקרטית. אף אחד אינו יכול להסתיר מידע חיוני מהציבור הישראלי. האזרחים הישראלים אינם מאוימים במאסר או בפיטורים, אם הם יחשבו אחרת. אבל התמיכה העצומה בגוש הימין, ובתוכו שינוי, מלמדת שרוב הציבור היהודי בישראל אינו מעוניין לדון בשאלה אם יש משהו לא הגיוני במדיניות הישראלית - הצבאית והאזרחית - ואינו מושפע מהקשר הברור בין מצבו הכלכלי הירוד לבין המדיניות נעדרת הפתרון המדיני.

הוא אינו מוכן להקשיב לרמיזות שאולי המדיניות הצבאית מונעת בטווח הקצר חלק מהפיגועים והורסת חלק מהתשתיות, אך גם מייצרת עוד מאות מתנדבים לצבאות הפלשתיניים הלא רשמיים ומגבירה את סכנת הטרור בטווח הבינוני והארוך. רוב הציבור הישראלי מעדיף לשמוע רק על כל מה ששטני ומגוחך ומושחת אצל הפלשתינאים. רוב הציבור הישראלי ממאן לראות את הקשר שבין המשך הפיגועים לבין הלחץ הצבאי והכלכלי המתמשך, חסר התקדים, על כל האוכלוסייה הפלשתינית. ממש כמו שסירב לראות את הקשר בין חידוש סכסוך הדמים, בספטמבר 2000, לבין התבססות ההשתלטות הישראלית בשטחים, באמצעים לא צבאיים, דווקא בשנות אוסלו. רוב הציבור הישראלי מתעקש לקבל את עמדת ראש הממשלה אריאל שרון, ש"קודם ייפסק הטרור ואז נתחיל במו"מ מדיני". היכונו, לפיכך, לשיא הטרור הבא.