בריסל - פקידים בכירים בנציבות האירופית, שאירחה בשבוע שעבר משלחת עיתונאים מישראל, מתקשים להתאושש מהצהרת הכוונות של שר החוץ, בנימין נתניהו, שלפיה ישראל מעוניינת להשתלב באיחוד האירופי. "הוא רציני?" חזרה על עצמה השאלה שוב ושוב.

ההצעה - שממנה נסוג משרד החוץ לאחר מכן - התקבלה אמנם בחוסר אמון בבריסל, אבל הפקפוק התחלף עד מהרה בחשש שמא תפנה ישראל לגרמניה, בעלת בריתה המרכזית באיחוד והדוחפת העיקרית להרחבתו. הגרמנים, המצדדים גם בצירוף טורקיה - רעיון הגורם חלחלה לרבים מראשי האיחוד - לא היו יכולים לסרב לבקשה רשמית של ישראל לפעול לצירופה לאירופה, ומהלך כזה היה תוקע טריז בפרויקט ההרחבה ומעכבו לשנים רבות. דעת ראשי הנציבות נחה רק משהתברר להם, כי סגל משרד החוץ אינו ממהר לנקוט צעדים כלשהם וכי מדובר באמירה שנועדה ככל הנראה לשרת צרכים פוליטיים פנימיים, כפי שגם הובהר להם מפי דיפלומטים בכירים בישראל.

האמת היא, שבצד הגשמת החלום של "הצטרפות לאירופה", חברות באיחוד עלולה לגבות מישראל מחיר משמעותי, מנקודת מבטה. יהיה עליה לבטל את חוק השבות - חוקי האיחוד קובעים, כי כל האזרחים החיים בתחומו חופשיים להתיישב ולעבוד בלא הגבלה בכל המדינות החברות בו - ואת כל החוקים המפלים יהודים לטובה. היא תידרש לאמץ את החקיקה האירופית על כל סעיפיה ואת האמנה האירופית לזכויות אדם. בכך היא היתה נהפכת באחת ל"מדינת כל אזרחיה".

הפערים בין ישראל לאירופה מתבטאים גם בתפישת הסכסוך הישראלי-הפלשתיני. האיחוד אינו מאמין, שגישת ממשלת ישראל - ולפיה, בהעדר אופק מדיני והנהגה פלשתינית אמינה, העימות עם הפלשתינאים יוכרע רק במאבק ממושך, המבוסס על כוח צבאי, נחישות והפגנת כושר עמידה - תביא אי פעם שלום ויציבות לאזור. גם כך ישראל נתפשת בקרב ציבורים נרחבים באירופה כקלגס קולוניאלי גזעני, הרחוק מרחק שנות אור מ"אירופה החדשה" הנאורה.

עמדה זו מונחת ביסוד הערכת מצב לא רשמית, הגורסת כי ישראל מחפשת שעת כושר לביצוע טרנספר של האוכלוסייה הפלשתינית - למשל, בחסות המלחמה בעיראק - וכי על האיחוד לפעול כדי לסכל כוונה זאת. פקידים בכירים באיחוד סבורים, כי מתחת למעטה הפייסני והפרגמטי, אריאל שרון אינו מעוניין בהקמת מדינה פלשתינית ממערב לירדן, והוא מבקש - בגיבוי שקט של האמריקאים ובעידוד של צה"ל - להמאיס על הפלשתינאים את חייהם באמצעות הרס מכוון של רכוש ותשתית שנבנו בכספי משלם המסים האירופי.

האירופים חוששים, כי ישראל ממתינה למעידה מהותית של הפלשתינאים - למשל, הבעת תמיכה במשטר העיראקי במקרה של מלחמה עם ארה"ב - כדי להכשיר מהלך מרחיק לכת, שילווה בעצימת עיניים של המערב. גם אם מדובר בהערכה חסרת שחר - עצם קיומה מעיד, כי מעמדה המוסרי של ישראל בעיניהם נמצא בשפל המדרגה. בעיני אירופה, ישראל תחת שלטונם של שרון, נתניהו ועמיתיהם היא מדינה המסוגלת לבצע טיהור אתני, ומכאן שאינה ראויה להימנות עם חברות האיחוד. כל עוד מושרשת תפישה זו במוסדות האיחוד - המייחל בגלוי לעלייתה של מפלגת העבודה לשלטון - חלום ההצטרפות למועדון האירופי יישאר בגדר פנטסיה.