אין כל חדש באנטגוניזם העמוק השורר כיום בעולם, וגם לא באכזריות שהוא מייצר. הקסנופוביה - השינאה והחשד כלפי קבוצה אחרת, שאינה שלנו - היא אולי תוצר לוואי של הברירה הטבעית, משהו שטבוע בגנים שלנו. ההומו סאפיינס נאלץ לחבור לאחרים מבני מינו כדי לשרוד, וקבוצת ההישרדות הזו צריכה היתה לגייס את אנשיה נגד אחרים, שרצו לפלוש לשטחה ולגזול את מזונה. "תחושת האני שזורה ברמה פרימיטיבית עם זהות הקבוצה," כפי שאמר הסוציולוג הפוליטי ואמיק וולטן.

הן פקיסטאן והן ישראל, למשל, הן מדינות המושתתות על הדת - בתים לאומיים שנבנו למוסלמים בפקיסטן, וליהודים בישראל. טראומת החלוקה במקרה של פקיסטאן, והשואה והיסטוריה ארוכה של רדיפות במקרה של היהודים, גורמות לכך שבשני המקרים אנשים מתקשים לתת אמון במי שאינו נמנה עם בני דתם. באופן רישמי הודו היא מדינה חילונית, אך האלימות הקבוצתית בין מוסלמים והינדים ממשיכה לחתור תחת חזונו של גאנדי.מצב דומה שורר בצופן אירלאנד, שם משחקים תפקיד המעמד, המסורת, הכוח הפוליטי והכלכלי וגם שאיפות לאומיות שונות - אך באופן בסיסי היריבים הם שני עמים קלטיים הדוברים אותה שפה, אך חלוקים במישור הדתי. ביוגוסלביה לשעבר הסרבים, הקרואטים והמוסלמים שייכים באופן בסיסי לאותו עם, והם דוברים אותה שפה. היו סיבות רבות לכך שנקלעו לעימות, אבל כאשר זה קרה, הדת - ולא רק הלאום - הגדירו את קבוצות ההישרדות.המשותף לכל הקבוצות האלה, שעברו טראומות שונות, הוא אגואיזם של הקורבן, התחושה שהכאב האישי כה גדול, עד שהוא חוסם כל מודעות לכאבו של האחר. לכל קבוצה כזו "טראומה נבחרת", על-פי הגדרתו של ואלקאן. קפריסאים טורקים רוצים להתרכז בזוועות שביצעו בהם היוונים, ואילו הקפריסאים היוונים מעדיפים להתמקד בפלישה הטורקית לאי.

כאשר האגואיזם של הקורבן הופך חזק מדי, אנשים נתלים בסמכות עליונה כדי לתרץ את האכזריות שלהם. כך למשל, אוסאמה בן לאדן מוצא בדת צידוק למעשים שדתו אוסרת עליהם במפורש.מוסלמים רבים חשים את הטראומה של מה שנתפס בעיניהם ככישלון ותחושה של נחיתות. במקום להסתכל פנימה ולברר מה השתבש אצלם, חלקם תוקפים את ה"כופרים" כמקור הדימיוני לצרותיהם. את הגישה הזו אפשר לשמוע בדברי בן לאדן, האישיות הנרקסיסטית ההרסנית הקלאסית, שתמיד יימצאו לה אוהדים בחברות שעברו טראומה.במצב כזה יש הזדהות יתר עם קבוצת ההישרדות. "בכל הסיכסוכים, ההזדהות הזו משיגה מטרות פסיכולוגיות זהות: הישרדות וערך עצמי," טוען הסוציולוג ג'ון מאק. "אלה עקרונות פסיכולוגיים בסיסיים - תחושת כוח לעומת חוסר אונים."ג'סיקה סטרן מהרווארד מצאה, כי תחושת ערך עצמי - או היעדרה - מאפיין קבוע של טרוריסטים. הכבוד והכבוד העצמי עולים שוב ושוב בשיחה עם פלסטינים הסובלים מהכיבוש הישראלי, והם אינם נופלים בחשיבותם מהשאיפות הלאומיות או הטריטוריאליות כמקור לזעם על ישראל. במסגרת הכיבוש הממושך של אדמות פלסטיניות וההתכחשות לשאיפות הלאומיות של הפלסטינים, הישראלים מנעו מהפלסטינים את הכבוד הזה על-ידי ההשפלות היומיומיות שהם מסיבים להם. הישראלים, לעומת זאת, הסובלים עדיין מטראומת השואה, חושבים שהישרדותם הלאומית בסכנה, למרות שלפלסטינים אין האמצעים לסכן את הישרדותה הלאומית של ישראל. הפלסטינים בתורם, הקפידו למנוע מישראל את השלום והביטחון שהיא זקוקה לו באופן נואש כל-כך.טוקידידס היה מרגיש לגמרי בבית.