בשנת 2001 חיו 588,000 ילדים בישראל מתחת לקו העוני, שהם 26.9 אחוז מכלל הילדים בישראל. נתונים אלה כוללים גם את ילדי מזרח ירושלים. מבין הילדים הלא-יהודים עומד אחוז הילדים העניים על 54.4 אחוז, ואילו מבין הילדים היהודים עומד גודלם על 19.3 אחוז. ללמעלה מ- 121 אלף ילדים בישראל (5.6 אחוז)לפחות הורה אחד מובטל. לדברי המועצה הלאומית לשלום הילד, זוהי עליה של למעלה מ- 300 אחוז במשקלם היחסי של הילדים העניים בשנת 2001 לעומת שנת 1980.

בבני-ברק ובירושלים, שתי הערים העניות ביותר בישראל, עומד אחוז הילדים העניים על 43.8 אחוז בבני-ברק ו- 37.5 אחוז בירושלים המערבית - ללא ערביי מזרח העיר). רובם משתייכים למשפחות חרדיות, המתאפיינות גם בריבוי מספר הילדים למשפחה. באשדוד עומד אחוז הילדים העניים על 28.9 אחוז. מצבם של ילדי רמת-גן טוב הרבה יותר, שם רק 4.1 אחוז מן הילדים חיים מתחת לקו העוני, וכן גם בחולון (8.5 אחוז) וראשון-לציון (10.7 אחוז).

עוד עולה מהדו"ח, כי קיים מתאם ברור בין רמתו הסוציו-אקונומית הממוצעת של הישוב בארץ, לבין אחוז הילדים המתגוררים בו. ביישובים החלשים ביותר ילדים מהווים כ- 60 אחוז מן האוכלוסייה ביישוב בעוד שביישובים החזקים ביותר ילדים מהווים רק כ- 22 אחוז. בין הישובים מרובי הילדים בולטים בעיקר הישובים החרדים (ביתר עילית - 61.5 אחוז ומודיעין עילית - 55.6 אחוז) והישובים הבדואים בנגב (תל-שבע, ערערה, רהט, חורה ולקיה, בהן אחוז הילדים נע בין 54 ל- 62 אחוזים). לעומת זאת, בתל-אביב וגבעתיים אחוז הילדים הוא הנמוך ביותר בארץ ועומד על 20.2 אחוז. ישובים נוספים בהם אחוז הילדים הוא נמוך הם רמת-גן, בת-ים, חיפה, קרית-ים, עומר וקרית ביאליק, שם האחוז נע בין 21 ל- 23.5 אחוז.

מבין המשפחות המקבלות הבטחת הכנסה מביטוח לאומי, מורה הסקר כי בישובי פריפריה בדרום ובצפון חיים לפחות רבע מן הילדים במשפחות המקבלות הבטחת הכנסה. למרבית ילדים אלה אין בביתם מקום להניח את חפציהם האישיים, מקום להכנת שיעורי-בית וכן מחסור בספרי לימוד, אנציקלופדיות ומילונים.

בגילים המאוחרים יותר קיים פער בין בני הנוער הפוקדים את ספסל הלימודים באוכלוסייה היהודית לערבית. כ- 96 אחוז מבני הנוער היהודים רשומים במוסדות הלימוד בגילאי 17-14, ואילו בקרב הערבים עומד גודלם על 80.5 אחוז בלבד. פער זה מתרחב בגיל 17, ועומד על 90.2 אחוז בקרב היהודים מול 68.2 אחוז בלבד בקרב הערבים. רק 43.8 אחוז מבני הנוער זכאים לתעודת בגרות ואילו 56.2 אחוז אינם זכאים לה.

הישובים המובילים בשיעור הזכאות לתעודת בגרות הם מכבים-רעות (82.3 אחוז), גבעת שמואל (כ- 73 אחוז), מבשרת ציון (כ- 72 אחוז) וכן עמק יזרעאל, כפר-סבא, מ.א. דרום השרון, מטה בנימין, גבעתיים, שוהם, גזר ורמת-גן. בין הישובים הנגררים מאחור בשיעורי הזכאות לתעודת בגרות עומדים הישובים הערביים כפר מנדא, דלית אל-כרמל, טייבה וסחנין, וכן התלמידים הערבים בירושלים (כ- 19 אחוז זכאים בלבד) ועכו (כ- 23 אחוז). עכו "מככבת" גם בשיעור הנמוך של הזכאים בקרב היהודים (45.7 אחוז) וכן רמלה (43 אחוז), בית-שמש (כ- 48 אחוז), פתח-תקווה (כ- 47 אחוז) וקרית שמונה (כ- 48 אחוז).

נתון קשה נוסף הקשור למערכת החינוך מראה, כי כ- 20 אחוז מבין תלמידי בית הספר היסודי בישראל התלוננו בשנת 2001 על השפלות ולעג מצד מוריהם. 17 אחוז דיווחו על קללות וגינויים מצד המורים.

מאידך, 7,754 תיקים פתחה המשטרה בשל עבירות שנעשו כנגד קטינים. כשליש מתוכן נעשו בתוך המשפחה. כשליש מבין הילדים בגינם הופנתה אלימות, היו נפגעי תקיפה מינית. בסה"כ פנו 3,174 ילדות ונערות ב- 2001 למרכזי הסיוע לנפגעי תקיפה מינית. שליש מתוכן הן מתחת לגיל 12.

על פי הדו"ח, בשנת 2001 חיו בישראל 2,186,900 ילדים, שהיוו 33.6 אחוז מכלל האוכלוסייה בישראל. מספר המשפחות בהן היה לפחות ילד אחד עומד על 933,957 משפחות, כלומר ממוצע של 2.3 ילדים למשפחה בישראל. מבין הילדים, 70.4 אחוז הם יהודים, 22.5 אחוז מוסלמים והשאר דרוזים, נוצרים וחסרי דת.

בשנת 2001 עלו 277,776 ילדים לישראל. כ- 80 אחוז מהם מאירופה, בעיקר ממדינות חבר העמים לשעבר.

כן עולה מן הדו"ח, כי 132,519 ילדים, המהווים כשש אחוז מן הילדים החיים בישראל, אינם אזרחי המדינה. 72 אחוז מהם הם תושבי מזרח ירושלים והשאר ילדי עובדים זרים חוקיים, ילדי עולים שאינם אזרחים וילדי הורים בנישואים מעורבים (ישראלי עם פלשתיני וכדומה). לא ברור מהו מספרם של הילדים לעובדים זרים הנמצאים בארץ באופן לא חוקי.