הניסיון "להדביר" את הטרור באמצעות הפעלת כוחות גדולים, נועד מראש לכישלון. הדברים נכונים במיוחד כאשר הפעילות הצבאית נערכת בלב אזורים צפופי אוכלוסין. כך היה בסוף השבוע באל-בורייג' וכך היה גם באוקטובר בחאן-יונס. גם אז נכנס כוח גדול של צה"ל לאזור מיושב בצפיפות כדי לעצור שני מבוקשים מהחמאס. השניים לא נעצרו, אך 16 פלשתינאים נהרגו וכמאה נפצעו, כאשר על חיילי הכוח נפתחה אש, ומפקדו ביקש סיוע ממסוק שירה טיל לעבר קבוצה גדולה של פלשתינאים שזוהתה ברחבה ליד המסגד השכונתי.

המבוקשים לא יושבים בבתיהם וממתינים לצה"ל, לכן ברוב הפעולות מן הסוג הזה התוצאה היחידה היא הרג של עוד ועוד אזרחים פלשתינאים. לפעמים נוצר הרושם שבצה"ל אין מודאגים ממותם של אזרחים חפים מפשע ומההשפעה ארוכת הטווח שיש למדיניות הגורמת לכך על התעצמות הטרור. מותם של נשים וילדים בפעולות צה"ל נגד מבוקשים הפך לעניין שבשגרה, עד שלא רק שבצבא הפסיקו להתנצל על כך, אלא שהשבוע צוטט קצין בכיר הקובע, בעקבות מותם של אזרחים באל-בורייג', כי "למספר הנפגעים הגדול יש ערך הרתעתי". לא יכולה להיות קביעה מופרכת ובלתי מוסרית יותר. כך נהפכים נערים הנפגעים מירי צה"ל למי שנמצאים "בגילאי המאבק", ולכן ראויים למוות, ומי שידועים כפעילים בחמאס למטרה, גם אם נמצאו באזור בלי שנשאו נשק.

חמור לא פחות הוא, שצה"ל החל משדר מסרים מסולפים, שסכנתם היא שמפקדיו יאמינו שהם אכן מצליחים במלחמתם לשים קץ לטרור. כך מפקד כוחות צה"ל ברצועה, תא"ל ישראל זיו, מיד לאחר הפעולה בחאן-יונס - שכאמור לא השיגה את יעדה, אך גרמה למותם של רבים - קבע שהיא היתה "בהחלט מוצלחת... ידענו שעצם הפעולה בתוך מעוז של החמאס תהיה כרוכה בלחימה ובנפגעים והערכנו שהצפיפות עלולה להביא לכך שיש סיכוי שגם חפים מפשע ייפגעו".

מי שרוצה להבין את הבסיס החשיבתי לפעילות צה"ל בשטחים צריך לעיין בחוברת דקה שפורסמה בשנה שעברה, תחת הכותרת "העימות המוגבל". כתב אותה אל"מ במילואים שמואל ניר, והיא נהפכה לאורים ולתומים של צה"ל. זהו אמנם ניסיון מעניין להגדיר את טבעה של מלחמה מוגבלת מול כוחות לא סדירים, תוך בחינת עימותים דומים שניהלו מדינות אחרות, אך הבעיה היא, שבצה"ל מנסים לתרגם עקרונות כלליים ותיאורטיים לשפה מבצעית, מבלי לבחון בכל פעם את ההתאמה שבין התיאוריה, ובין ניסיונן של ארה"ב, בריטניה או צרפת, לתנאים הרלוונטיים למלחמה בטרור הפלשתיני. כך אנחנו עדים לשימוש תכוף, שלא תמיד יש בו תוכן של ממש, בביטויים הלקוחים מהחוברת. בין השאר מדברים קצינים בכירים על "הוגעה", "א-סימטריה בסיסית", "הטיית הא-סימטריה", "המערכה על התודעה", "הכרעה תודעתית" ו"העברת העימות למחוזות תודעתיים".

המדאיג ביותר הוא, שהפעולות בחאן-יונס ובאל בורייג' הן רק ההקדמה. הרמטכ"ל כבר הבהיר בעבר כי לא יהיה מנוס מהשתלטות על הרצועה בדומה למה שעשה צה"ל בגדה. קצינים בכירים קובעים כי "פעולה גדולה בעזה היא רק עניין של זמן". יש להניח כי אם לא היו מעריכים בישראל שפעולה כזאת עלולה להוביל לביקורת, ואולי אף יותר מזה, מצד ארה"ב, היא כבר היתה מתבצעת מזמן. צריך להבין כי לעומת השתלטות על הרצועה, ייראו הפעולות רבות הנפגעים שביצע צה"ל עד היום בתחומיה כמו טיול על חוף הים. וכל זאת כדי להשיג מה?

צה"ל כבש את הגדה כבר לפני כשמונה חודשים. כמות אירועי הטרור וההתרעות לא ירדה בגלל ישיבתו שם, אך העימות עם הציבור הפלשתיני הוחרף מאוד. עוצר, נפגעים רבים והריסת בתים סיטונית לא מובילים להדברת הטרור. ולאחר שצה"ל יכבוש את רצועת עזה, מה הלאה? ספק רב אם מישהו בצמרת הצבא מאמין באמת שישיבת חיילי צה"ל בעיר עזה, או בחאן יונס, תשים קץ לטרור. אך צה"ל שבוי ברטוריקה חלולה, ואין מי שיקום ויצעק שהוא טועה. בפרפרזה על דברי רב אלוף משה יעלון, אולי ראוי שתיצרב בתודעת הרמטכ"ל ההכרה שלא זו הדרך.