בתחילת השבוע שעבר האשים רשיד אבו-שבאכ, ראש מנגנון הביטחון המסכל בעזה (המקביל לשב"כ בישראל), את שירותי הביטחון הישראליים שהם מפתים בדרכי מרמה צעירים פלשתינאים ומגייסים אותם למשימות שונות בשמו של ארגון אל-קאעדה. ביום שלישי שעבר הוצג לפני עיתונאים בעזה צעיר שכונה "איברהים", שהסתיר את זהותו במסיכה. הוא סיפר את מה שאירע לו.

לדבריו, לפני כשנה הוא שלח באמצעות חבר את תמונתו לשבועון המזרח ירושלמי "פוסטה" - שבועון לענייני תרבות, אמנות ובידור שיש בו גם מדור "היכרויות". איברהים שלח את התמונה למדור ההיכרויות וצירף את מספר הטלפון הנייד שברשותו. אחרי כשלושה חודשים התקשר אליו אדם מבוגר, שהציג את עצמו כסוחר "אחמד" ואמר לו שראה את התמונה בעיתון ולפי התמונה הוא דומה לבנו. הם שוחחו פעמים אחדות בטלפון ואחמד שאל את איברהים מה המצב בעזה ואם הוא מתפלל.

באחת השיחות הוא אמר לאיברהים שהוא מבקש לעזור לתושבי עזה הנתונים במצוקה. הסוחר החל לשלוח לו כסף, דולרים ודינארים ירדניים, באמצעות בנק קהיר-עמאן הממוקם בשכם. איברהים סיפר לאחמד שהוא לא נעצר מעולם ולא היה פעיל בשום קבוצה פוליטית, עד שבאחת השיחות התוודה אחמד שהוא פועל בשירות אל-קאעדה שבפיקודו של אוסאמה בן-לאדן והוא מבקש לגייסו לארגון. לדבריו, איברהים נועד להיות אחד המארגנים של תאי אל-קאעדה בצפון הרצועה, לאחר שבדרומה כבר הונחה התשתית לארגון. אחמד מסר לאיברהים רשימות של אנשים, רובם פעילי חמאס, שיש לאסוף מידע עליהם ויש לעקוב אחריהם לצורך גיוסם לאל-קאעדה.

בשלב מסוים של הקשר הטלפוני (הם לא התראו מעולם) החל איברהים לחשוד במתרחש. הוא התקשר לקצין במנגנון הביטחון המסכל בעזה וסיפר לו את כל הפרשה. הקצין בדק את העניין ואמר לו שאותו אחמד הוא סוכן השב"כ הישראלי ועל איברהים לחדול מיד מכל קשר אתו.

מקורות פלשתיניים מסרו בשבוע שעבר שאין זה מקרה יחיד מסוגו, והם דיווחו על כך בפירוט רב במפגש ביטחוני שהתקיים לאחרונה בין אנשי ביטחון פלשתינאים ואמריקאים בדרג גבוה.

הפרשה נחשפה על רקע פיגוע הטרור נגד ישראלים שבוצע לפני שלושה שבועות במומבסה שבקניה. היה זה פיגוע ראשון של אל-קאעדה נגד מטרה ישראלית (אחרי פגיעה במטרה יהודית - בית הכנסת באי ג'רבה בתוניסיה). בעקבותיו החלה מערכה הסברתית ישראלית החושפת ניסיונות של אנשי אל-קאעדה מלבנון לגייס לשורות הארגון פלשתינאים מרצועת עזה. ראש הממשלה אריאל שרון והרמטכ"ל משה יעלון דיברו על כך ורמזו שאוסאמה בן-לאדן מעמיק את אחיזתו בלבנון וכן בקרב הפלשתינאים בשטחים.

הרמזים הללו הקפיצו את ערפאת ואנשיו. במשרדו ברמאללה הכריז ערפאת באוזני כתבים: "האשמות ישראל הקושרות פלשתינאים לאל-קאעדה נועדו להצדיק את הגברת התוקפנות נגד בני עמנו". בהודעה הרשמית של הרשות הפלשתינית נאמר: "אנו מכחישים בתוקף את הכזבים הישראליים בדבר הימצאות גורמים של אל-קאעדה בעזה". לאחר מכן בא הפרסום מטעמו של רשיד אבו-שבאכ על זה המכונה "איברהים" ועל איש השב"כ הישראלי "אחמד", שניסה לגייס את איברהים מתוך הולכת שולל כאילו הוא עומד לשרת את ארגונו של בן-לאדן (ללא כל קשר לפרשה זו, הולכת שולל מעין זו מקובלת בשירותי מודיעין בעולם).

הניסיון לקשור את הפלשתינאים לאל-קאעדה מעורר חרדה של ממש אצל ערפאת ואנשיו. בעבר היו רק מקרים ספורים של מעורבות פלשתינית בטרור האיסלאמי בעולם. ברשימות טרוריסטים שפירסמו האמריקאים לאחר התקפת הטרור של 9 בספטמבר 2001 הופיעו שמות רבים של אזרחים סעודים, מצרים, פקיסטנים, צ'צ'נים, ושמות אחדים ממדינות ערב אחרות - לבנון, תימן, סודאן ונסיכויות המפרץ. דוברים פלשתינאים הסבירו שלפלשתינאים יש די צרות משלהם ואין להם עניין לבזבז את כוחם במהפכות איסלאמיות עולמיות.

אך היה לפחות פלשתינאי אחד ששמו עלה בהקשר זה - השייח עבדאללה עזאם. הוא נולד ב-1941 בכפר הגדול סילת אל-חרתייה, הסמוך לג'נין. ב- 1966 עזב את הגדה ולמד הלכה איסלאמית בדמשק ובקהיר. בשנות ה- 70 התיישב בעמאן ושימש מורה בנושאי האיסלאם באוניברסיטה הירדנית. התמחותו היתה ג'יהאד, וספרים אחדים שכתב על הנושא אפשר לרכוש גם היום בחנויות הספרים בשטחים. בשלב מסוים ערך עבדאללה עזאם ביקור ממושך בארצות הברית ולאחר מכן היה בין ראשוני המתנדבים להילחם לצד המוג'הידין באפגניסטן.

אוסאמה בן-לאדן התרשם מאוד מעבדאללה עזאם, עד שבראיונות טלוויזיה אחדים כינה אותו "המדריך הפלשתינאי שלי". ב-1989 נהרג עזאם באפגניסטן בנסיבות לא ברורות, אולם לא נשכח. במשך השנים נקראו כמה מחוליות החמאס בשם "גדודי השהיד השייח עבדאללה עזאם".

מלבד עבדאללה עזאם נודעו שמות של עוד כמה סטודנטים פלשתינאים שלמדו בפקיסטן ושם התוודעו לאנשיו של בן-לאדן ואף גויסו לשורות אל-קאעדה. אחד מהם הוא נביל עוכל מעזה, שנלכד לפני יותר משנתיים בידי השב"כ במסוף רפיח וגזר דינו עומד להינתן בקרוב.

המקרים הללו הם היוצאים מן הכלל המעידים על הכלל, והכלל הוא שעד כה המעורבות הפלשתינית בפעולות הטרור האיסלאמיות בעולם היתה שולית מאוד. החשש הגדול הוא שקבוצות מארגונו של בן-לאדן עומדות להעלות את הבעיה הפלשתינית למקום גבוה בסדר היום שלהן, ויותר ויותר פלשתינאים יצטרפו אליהן.

זהו חששם של ישראלים ופלשתינאים כאחד. החשש הישראלי מובן, החשש הפלשתיני מצריך הסבר. מי שמודאגות הן שכבות האליטה וההנהגה הלאומית הוותיקה שבראשות ערפאת. הם ניהלו במשך עשרות שנים מאבק של שחרור לאומי, שבין פעיליו גם נוצרים רבים, ועתה הם צופים בחרדה כיצד הגה המאבק נשמט מידיהם ועובר לקנאי האיסלאם. זו לא רק שאלה של מנהיגות, אלא בעיקר של סדר היום הפלשתיני: האם זהו סדר יום של מאבק לאומי או סדר יום של מאבק דתי-מוסלמי? אם להשתמש בסיסמאות המדיניות של יאסר ערפאת והשייח אחמד יאסין, אפשר לשאול: האם זהו מאבק להקמת מדינה לאומית פלשתינית בגדה ובעזה או מאבק לשחרור אדמת הקודש של פלשתין, שכולה ואקף איסלאמי? נכון שלחמאס ולאל-קאעדה יש, לפי שעה לפחות, סדרי עדיפויות שונים, אבל מעורבות גדלה והולכת של נאמני בן-לאדן במאבק הפלשתיני תשנה במהירות את התמונה.

כמעט כל חברי המוסדות של אש"ף, ושל הרשות הפלשתינית, הם אנשים שגדלו ולמדו משנות ה- 50 ועד שנות ה- 70 כאשר בעולם הערבי פרחו הארגונים והמשטרים המהפכניים של השמאל. רבים מהם השתלמו והתאמנו בברית המועצות ובמדינות בעלות בריתה. כמו בכירי המשטרים במצרים, וברוב המדינות הערביות, גם חברי ההנהגה הלאומית הפלשתינית מתקשים להתמודד עם קנאי האיסלאם.

הדברים מוכרים. קריסת תהליך השלום ועימותי הדמים של האינתיפאדה החלישו מאוד את ההנהגה הלאומית הפלשתינית. השבוע, בקהיר, עומדים נציגיה לחדש את הדיאלוג עם החמאס מתוך ניסיון נואש להביא לרגיעה בפיגועים. טוויית קשרים בין הטרוריסטים של אל-קאעדה ובין מבצעי הפיגועים הפלשתיניים לא תרגיע את האינתיפאדה, אלא ההיפך - תחריף אותה. את זאת יודעים כמובן ערפאת ואנשיו, שיש להם די צרות עם החמאס, והם רואים לאן הובילו קנאי האיסלאם את המאבקים במקומות אחרים בעולם.