ברור שהמודעות הללו הן חלק ממערכה תקשורתית מקיפה, שמנהלים נוסייבה ואיילון וצפוי לה המשך. המסמך שהשניים הסכימו עליו אמנם לא פורסם רשמית, אבל פרטיו פורסמו על ידי עקיבא אלדר ב"הארץ". חלק מהסעיפים שלו מופיעים במודעות, כמו "שתי מדינות לשני העמים", או "ירושלים עיר פתוחה ובירה לשתי המדינות". על זכות השיבה נאמר במסמך (ובמודעות), שהפליטים ישובו רק למדינה הפלשתינית כשם שהיהודים רשאים לשוב למדינת ישראל, ושיש להכיר בסבלות הגלות של הפליטים, לשלם להם פיצויים ולסייע בשיקומם.

עוד יש במודעות הכרזות פוליטיות בדבר הצורך לעזור למחנה השלום בישראל. "עמרם מצנע מחויב למרכיבי הפתרון שהציע עמי איילון", נאמר, למשל, באחת המודעות. בתקשורת הישראלית הוסבר בהקשר לכך כאילו מצנע הודיעשהוא מחויב לכל מסמך נוסייבה-איילון, ואנשי מטהו כעסו על הצגה כזאת של הדברים. במודעה אחרת בסדרה זו נאמר: "חיזוק הימין הישראלי פירושו חיזוק ההתנחלויות, ואילו תמיכה במסמך איילון פירושה פינוי ההתנחלויות". בנושא הפיגועים יש לנוסייבה עמדה ידועה: הוא מתנגד לכך שהאינתיפאדה תישא אופי צבאי. ביום רביעי שעבר נוסחו הדברים במודעות בלשון זו: "האינתיפאדה תנצח; ההתנגדות בדרכי שלום היא נשק יעיל שאין לזלזל בו, והיא תפיל את עוולות התוקפנות המזוינת, ותעלה את צדקת הבעיה".

בהנהגה ובציבור הפלשתיניים יש רבים החושבים, כמו נוסייבה, שהאינתיפאדה האלימה גורמת להם נזק קשה. אפילו אבו מאזן, שנחשב האיש מספר שתיים בהייררכיה פלשתינית, דיבר באחרונה יותר מפעם בגנות "צבאיות האינתיפאדה" (כלומר הפיכתה למערכה צבאית במקום שמירה על אופיה העממי). אלא שאבו מאזן מדבר בעיקר בחוגים פלשתיניים פנימיים - ואילו נוסייבה מפרסם את דבריו בגלוי וכמעט מעל כל במה אפשרית.

אין ספק שהוא איש אמיץ. לא פעם איימו עליו ותקפו אותו. לפני כחודש, למשל, פורסמו נגדו כרוזים מטעם משפחות הפליטים ממחנה דהיישה שמדרום לבית לחם, שהאשימו אותו, בלשון חריפה, על כך שהוא מוותר על זכותם לבתיהם ולרכושם. התקפות על נוסייבה בהקשר הזה היו גם בעבר. פעמים רבות הוטחו בו עלבונות וגידופים. סחר חבש, אחד מחברי הנהגת הפתח, כתב עליו שאין לו זכות לוותר על מה שאיננו שלו, ועוד למי שאינו ראוי לכך (זוהי פרפראזה על אימרה פלשתינית ידועה לגבי הלורד בלפור, שהבטיח ארץ שאיננה שלו לבני עם שאינם ראויים לכך). נוסייבה, מכל מקום, נסע לדהיישה, לאלה שפירסמו את הכרוזים נגדו, ושוחח עמם.

סמעאן חורי, שמוביל לצדו של נוסייבה את המערכה התקשורתית למען מסמך ההבנות שגובש עם עמי איילון, אומר שהם עושים עתה מאמצים גדולים להביא את דבר המסמך לידיעת ההמונים ולשכנעם לתמוך בו. לפני כחודש נשלח עותק של המסמך לכ- 400 אישים פלשתינאים, והם התבקשו להעיר עליו הערות. לדברי חורי, רוב התגובות היו חיוביות. אישים הידועים כתומכי קבוצות האופוזיציה הפלשתיניות (הגוש האיסלאמי וחזיתות השמאל) מתחו, כמובן, ביקורת על המסמך. אבל כאשר נוסייבה ואנשיו ערכו את סיכום התגובות שקיבלו, היתה להם בהחלט הרגשה טובה. בין השאר הם גם הצליחו לקבל תגובות למסמך מאסירים ביטחוניים פלשתינאים היושבים בבתי הכלא הישראליים, ולדברי חורי גם מהאסירים התקבלו תגובות טובות. בימים הקרובים הם יבדקו גם את תגובות הציבור הרחב למודעות הרבות שהתפרסמו ב"אל-קודס" - ולאור כל התגובות הללו יתקיימו עוד פגישות עם איילון ואנשי צוותו, ואז יוחלט על הנוסח הסופי של המסמך.

כל היוזמה הזאת, הממומנת על ידי קרנות בינלאומיות, מכוונת להביא להחתמה המונית על המסמך, של ישראלים ופלשתינאים. הרעיון המקורי היה להביא מיליון חתימות של ישראלים ומיליון חתימות של פלשתינאים, ואז להציג לפני העולם הסדר שנחתם בין שני העמים - כאילו מעל ראשיהם של המנהיגים.

איש לא משלה את עצמו שאפשר להגיע בקלות לחתימות של מיליונים. בצד הפלשתיני העניינים נראים יגעים מאוד. בעל חנות הספרים והעיתונים ברחוב סלאח א-דין במזרח ירושלים אומר, שהאנשים שקנו אצלו את "אל-קודס" בשבוע שעבר בקושי הבחינו במודעות של נוסייבה-איילון, שהופיעו בפינות העליונות של העמוד הראשון. לעומת זאת הם בחנו בקפדנות את תמונות העוצר, ההרס וההרוגים, שתפסו את רוב השטח של אותו עמוד. לדבריו, כאשר הציבור הפלשתיני רואה וקורא את הדיווחים על החיילים הישראלים שכבשו מחדש את הערים הפלשתיניות - כמעט בלתי אפשרי לשכנע מישהו שיש בישראל שותפים למשא ומתן ולשלום.

בצמרת הפלשתינית מרכלים גם על כך שנוסייבה איננו מקובל יותר אצל יאסר ערפאת. אומרים שבאחת הפגישות האחרונות של ההנהגה הפלשתינית, ערפאת עלב בנוסייבה. ובקבינט הפלשתיני החדש הוא מינה את סמיר רושה כשר מיוחד לנושא ירושלים ובכך פגע, במידת מה, במעמדו של נוסייבה כממונה על תיק ירושלים באש"ף. אנשיו של נוסייבה אומרים, שמינויו של סמיר רושה מלמד דווקא על כך שערפאת מחשיב את נוסייבה, שכן רושה הוא נציג של פלג קטנטן באש"ף ואין לו כמעט שום אחיזה בציבור הירושלמי, שרובו הגדול שייך למפלגת השלטון - הפתח. לכן, לדבריהם, מדובר במינוי סמלי בלבד, המיועד להראות לעולם שבממשלה הפלשתינית יש שר מיוחד לנושא ירושלים - אולם בפועל כל העניינים בעיר ינוהלו על ידי נוסייבה.

ביום שלישי שעבר ערך נוסייבה קבלת פנים המונית לנכבדי מזרח ירושלים במסעדה ליד לשכת המסחר העירונית (שנסגרה בצו של משטרת ישראל לפני כשנה). בקבלת הפנים הוגשה גם סעודת שבירת הצום של הרמדאן ובמשרדו של נוסייבה אומרים שההיענות להזמנות השנה היתה מרשימה. באו יותר מ- 500 איש. ביניהם חברי קבינט וחברי פרלמנט פלשתינאים, וחברי כנסת ערבים-ישראלים. בטקסט של ההזמנות לקבלת הפנים כתב נוסייבה, בין השאר, כי "נקווה שתתגשם תקוותנו להקמת מדינתנו העצמאית וירושלים בירתה, בהנהגת האח הסמל יאסר ערפאת", והמשתתפים כולם בירכו אותו. הדוברים לא התייחסו ליוזמותיו הפוליטיות של נוסייבה, אבל רבים פירשו את הנוכחות הרבה בקבלת הפנים כהבעת עמדה ולפיה - אפילו בימים הללו של ייאוש משפיכות הדמים הגוברת, יש עוד מקווים ותומכים בהסדר כמו זה שהוא מציע.