דניאל אלסברג, איש משרד ההגנה האמריקאי שב- 1971 מסר ל"ניו יורק טיימס" מסמכים מסווגים שזכו לכינוי "מסמכי הפנטגון", פירסם בימים אלה את זיכרונותיו. אלסברג מביא ראיות, שלפיהן חמישה נשיאים ניהלו במשך 23 שנים מלחמה (בהודו-סין), שידעו כי אמריקה אינה יכולה לנצח בה. בקלטת שנשמרה מאז אמר לינדון ג'ונסון לידיד, כי אינו מאמין שהווייטנאמים ייכנעו אי פעם. "באותו שעה הוא שלח בחורים אל מותם", מתריס אלסברג ומזכיר, כי 58 אלף חיילים אמריקאים ויותר משני מיליוני אזרחים אסיאתים נהרגו באותה מלחמה.

אלסברג היה בין הנוסעים במטוסו של רוברט מקנמרה ששמעו את שר ההגנה אומר, שהצבא האמריקאי נוחל תבוסה בווייטנאם. כשהמטוס נחת, אלסברג עמד לצד מקנמרה כשבישר לעיתונאים: "אני שמח להודיע על התקדמות גדולה בכל החזיתות". אלסברג מציע ללמוד מהמסמכים שחשף, כי כשמדובר במלחמה ושלום אנשים מבוגרים אינם רשאים להסתפק במידע שמנדב השלטון, ואף לא הקונגרס. המסמכים מורים, שגם הוועדות הסודיות ביותר של הקונגרס נפלו קורבן לשקרים גסים.

בראיון לאתר החדשות המקוון סלון.קום אומר אלסברג, שאנשים חכמים ביותר, דוגמת מקנמרה, יכולים לאמץ מדיניות הרסנית משום שתבונתם הוכנעה בידי כוחות חזקים יותר: הישרדות פוליטית, חשש מפני דימוי רכרוכי, המפגין חולשה מול הקומוניזם. אלסברג טוען, שאותם כוחות דוחפים את ממשל בוש, בשם המאבק בטרור, למלחמה עקובה מדם אזרחים עיראקים. הוא מזהיר, שהמלחמה הזאת עלולה לדחוק את העולם הערבי לידי קנאי האיסלאם ולעלות בחיי אמריקאים, אירופים וישראלים רבים.

לדעת אלסברג, גם מדיניות המלחמה בטרור של אריאל שרון עולה בחייהם של ישראלים רבים יותר מאלה שהיא חוסכת. לדעה זו יש לא מעט שותפים בקרב הדרגים המקצועיים בממסד הישראלי. תהליך ההתקרנפות שוחק אמנם את כוחם, אבל בחדרי חדרים יש עדיין מומחים שמדברים ואף כותבים מסמכים המלמדים, כי הדרג הפוליטי והצבאי הבכיר משקר ביודעין לציבור. בהערכות המצב שלהם אין שמץ של בסיס להבטחה שניתן להפסיק את הטרור הפלשתיני בלא שישראל תפסיק את הכיבוש.

בשיחות שלא לציטוט אומרים בכירים במערכת הביטחון, שהסיכוי "לחסל את תשתית הטרור" דומה לסיכוי לייבש את הים התיכון. העיסוק במחבלים ובשולחיהם, במעבדות נפץ ובגירוש ערפאת מסיח את הדעת מהסכנה האמיתית: מאות כנופיות של צעירים חמושים שאינם נתונים למרותו של איש מאיימות להפוך את השטחים לווייטנאם שנייה. הם אינם זקוקים לארגון, ואין כמעט אפשרות להשיג מידע מודיעיני ("התראות") על תוכניותיהם.

במשרד הביטחון מלחשים, שהדרג המדיני (בעזרת התקשורת) מוכר לציבור את מקסם השווא שגדר ההפרדה עומדת בפתח; הפקידים יודעים שתקציב המדינה לא יוכל לשאת בשנים הקרובות בנטל של המשך המלחמה על שלום ההתנחלויות ושל השקעת מיליארדי שקלים במרחב התפר. באמ"ן לא יודעים אם לצחוק או לבכות למשמע הטענה של בנימין נתניהו נגד "הכוונה של אריאל שרון להקים מדינה פלשתינית". כל קמ"ן זוטר יודע, שאפילו להצעה הנדיבה של עמי איילון - מדינה בגבולות 1967 - סרי נוסייבה מתקשה למצוא מניין חותמים.

את המסר של אלסברג לממשל בוש אפשר לקרוא גם בעברית: "אם יש בידיכם מסמכים שמראים שהממשלה מוליכה את הציבור שולל כל הדרך למלחמה - קחו אותם לקונגרס ולתקשורת. גם אם זה יכול לעלות לכם במשרותיכם ואפילו לשלוח אתכם לכלא - אימרו את האמת". אגב, בית משפט זיכה את אלסברג ואת "ניו יורק טיימס" מכל אשמה.