רוב מכריע מהציבור היהודי תומכים כיום בפינוי המאחזים הלא חוקיים, אם כי הדעה הרווחת היא שיוזמתו של שר הביטחון היוצא בעניין זה היתה קשורה בשיקולי בחירות ולא נבעה מעמדה עקרונית. הרוב אף סבורים כי בהתחשב בהתנהגותם של המתנחלים, הצבא לא הפעיל כוח רב מדי בפינוי חוות גלעד.

בוויכוח על מבנה התקציב לשנה הבאה הדעה השכיחה היא, כי הסכום המוקצה להתנחלויות גדול מדי, ורוב מכריע סבור כי הסכום המוקצה בתקציב לשכבות חלשות הוא קטן מדי. ואולם, הציבור חלוק בשאלה אם יש קשר בין ההקצבות לשני הנושאים; דהיינו, אם ההקצבה לאחד באה בהכרח על חשבון ההקצבה לשני, או שמא שיש סעיפים אחרים בתקציב שבהם אפשר להשתמש למימון ההתנחלויות או סיוע לשכבות החלשות.

למרות הביקורת הרווחת כלפי הממשלה על מבנה התקציב בשני הנושאים, יש בציבור היהודי תמיכה רחבה ביותר וחוצת מחנות בהמשך קיומה של ממשלת אחדות לאומית, בעיני הרוב הוויכוח על התקציב אינו בבחינת עילה מספיקה לפירוקה. מבחינת ההגדרה העצמית של הציבור היהודי, על פני הרצף שמאל-ימין, רוב מכריע ממקמים את עצמם במרכז וימינה, ומיעוט קטן בלבד ממקמים את עצמם בשמאל לגווניו. למרות זאת, הרוב מצדדים במשא ומתן עם הרשות הפלשתינית.

במונחי המרחק בין התיוג הממוצע שהציבור מתייג את עצמו לבין תפישתו את מיקומם של המנהיגים הפוליטיים המרכזיים, הקרובים ביותר לתיוג הממוצע של הציבור הם בנימין בן אליעזר, ובפער זעיר אחריו - אריאל שרון. בהתייחס למנהיגי הימין ככלל (אפי איתם, בנימין נתניהו, שרון), מצד אחד, ומנהיגי השמאל (יוסי שריד, עמרם מצנע, חיים רמון ובן אליעזר), מהצד האחר, המרחק של הקבוצה הימנית מממוצע הציבור קטן יותר מאשר המרחק של הקבוצה השמאלית מממוצע זה.

אלה הממצאים העיקריים של סקר מדד השלום לחודש אוקטובר. הסקר נערך בימים ג'-ד', 30-29 בחודש.

% 72 מן הציבור היהודי תומכים בפינוי המאחזים הלא חוקיים. פילוח על פי ארבע המפלגות הגדולות מראה כי, כצפוי, הרוב בין מצביעי מרצ והעבודה הוא מכריע - % 94 ו- % 85, בהתאמה. אך יש רוב גדול התומך בפינוי גם בקרב מצביעי הליכוד, % 73. לעומת זאת, בקרב מצביעי ש"ס התמונה הפוכה. שם,% 56 מתנגדים לפינוי ורק % 36 תומכים בו.

עם זאת, בשאלה מה הניע את שר הביטחון לפעול לפינוי חוות גלעד, % 51 סבורים שמדובר היה בשיקולי בחירות ובמאבק על ראשות מפלגת העבודה. רק% 28 העריכו כי לשר היתה עמדה עקרונית בנושא. % 22 לא נקטו עמדה.

אשר לאופן הפינוי - % 48 סבורים כי בהתחשב בהתנהגות המתנחלים, הכוח שהפעיל צה"ל היה סביר. % 14 אף סבורים כי הופעל מעט מדי כוח, ואילו% 18 גורסים כי הופעל כוח מופרז. % 20 השיבו שאינם יודעים.

בוויכוח על חלוקת התקציב לשנה הבאה, הערכה הרווחת (% 41) היא שהסכום המוקצב להתנחלויות הוא גדול מדי. % 19 סברו שהסכום מתאים, ו- % 5 שהוא קטן מדי. שיעור גדול של המרואיינים - % 35 - לא יכלו לקבוע עמדה ברורה בנדון. בשאלת ההקצבה לשכבות החלשות הסתמן רוב ברור - % 72 - למי שחשבו כי הסכום המוקצה בתקציב לשם כך הוא קטן מדי. % 1 בלבד סברו שהוא גבוה מדי, ו- % 8 סברו שהוא מתאים. גם כאן היה שיעור גבוה מהרגיל של מי שהשיבו שאינם יודעים - % 19.

נראה כי הטיעונים החוזרים ונשנים של מפלגות השמאל, על קשר הכרחי בין ההקצבה להתנחלויות והסכום המוקצב לשכבות החלשות, התקבלו באופן חלקי בלבד בציבור. בשעה ש- % 42 מסכימים עם טיעון זה, % 48 סבורים כי אין קשר הכרחי כזה, שכן יש בתקציב גם סעיפים אחרים שמהם אפשר לקחת אם רוצים להגדיל את הסכומים המיועדים להתנחלויות או לשכבות החלשות. % 10 השיבו שאינם יודעים. חוסר ההצלחה של מפלגות השמאל לשכנע את רוב הציבור בנכונות עמדתן בעניין זה קשורה כנראה לכך שרוב מכריע בציבור - % 74 - מעריכים שתביעתה של מפלגת העבודה לשינוי מבנה התקציב אינה נובעת מדאגה אמיתית לשכבות החלשות אלא משיקולי בחירות ומהמאבק הפנימי על ראשות המפלגה.

למרות הביקורת הציבורית על מבנה התקציב, יש רוב ברור - % 69 - לתומכים בהמשך קיומה של ממשלת האחדות הלאומית. % 23 מתנגדים לכך, % 9 השיבו שאינם יודעים. פילוח העמדות בשאלה זו על פי הצבעה לכנסת בבחירות 1999 מראה, כי שיעורי התמיכה בהמשך קיומה של ממשלת האחדות הם % 79 בליכוד,% 76 בש"ס ו- % 63 בעבודה. רק בקרב מצביעי מרצ נמצא רוב לא גדול - % 50 - המתנגדים להמשך קיומה של ממשלת האחדות, לעומת % 40 המצדדים בכך.

על רקע המשבר הממשלתי והסיכוי להקדמת הבחירות, ביקשנו לדעת היכן הציבור ממקם את עצמו כיום במונחים של שמאל וימין, וכיצד הוא תופש במונחים אלה את האישים הפוליטיים המרכזיים על פני רצף של 1 (ימין) עד10 (שמאל). הממצאים מורים כי הציבור נוטה למקם את עצמו במרכז וימינה.

% 20 מיקמו את עצמם בימין הקיצוני (קטיגוריות % 22,(2 - 1 - בימין המתון (קטיגוריות % 41,(4-3 במרכז (קטיגוריות % 11,(6-5 בשמאל המתון (קטיגוריות 8-7) ו- % 6 בשמאל הקיצוני (קטיגוריות 10-9). בסך הכל מיקמו את עצמם בימין % 42 ובשמאל % 17. הציון הממוצע של הציבור הוא 4.57, כלומר, מעט ימינה מן המרכז המוחלט (5.5). הצלבה בין התיוג העצמי לבין הצבעה בבחירות 99' מלמדת, כי מבין מצביעי העבודה % 7 הגדירו את עצמם ימין, % 60 - מרכז, ו- % 33 שמאל. מבין מצביעי הליכוד, % 72 הגדירו את עצמם ימין, % 25 - מרכז, ו- % 4 שמאל. מבין מצביעי ש"ס, % 54 הגדירו את עצמם ימין, % 36 - מרכז, ו- % 9 שמאל. ממצביעי מרצ איש לא הגדיר את עצמו ימין: % 22 תייגו את עצמם כמרכז ו- % 78 כשמאל.

השיעור הגבוה של מצביעי העבודה שהגדירו את עצמם מרכז מסביר לפחות חלקית את העובדה, שחרף עמדתה של הנהגת המפלגה, רובם תומכים בהמשך קיום ממשלת האחדות הלאומית. עם זאת, התיוג העצמי מרכז וימינה אין פירושו התנגדות למשא ומתן מדיני עם הפלשתינאים. אדרבה, למעט קבוצת הימין הקיצוני, שם רק % 46 היו בעד משא ומתן בין ישראל לרשות הפלשתינית, והרוב, % 53, היו נגד - בכל שאר הקבוצות היה רוב למצדדים במגעים מדיניים. % 57 בקבוצת הימין המתון צידדו בכך (% 38 היו נגד),% 68 בקבוצת המרכז, ו- % 82 בקבוצות השמאל המתון והקיצוני.

בחינת המיקום של האישים הפוליטיים הבאים - איתם, בן אליעזר, מצנע, נתניהו, רמון, שרון ושריד, מעלה את התוצאות הבאות: כצפוי, הסמנים הקיצוניים הם איתם (ממוצע 1.90) בימין ושריד (9.21) בשמאל. שני מנהיגי הליכוד - נתניהו ושרון - קיבלו את הציונים הממוצעים 2.62 ו- 2.69, בהתאמה. כלומר, לשניהם דימוי ימני, אך זה של שרון מתון מעט יותר. אצל ראשי העבודה, בסדר עולה שמאלה - בן אליעזר 6.18, רמון7.33 , מצנע 7.47 - קיים פער ניכר בין בן אליעזר, הקרוב ביותר מכל המנהיגים שבדקנו למרכז, לבין שני המועמדים האחרים הממוקמים במובהק בשמאל. מצנע נתפש מעט שמאלי יותר מרמון.

מחישוב ממוצע כולל של מנהיגי הימין (2.43) ושל מנהיגי השמאל (7.54) עולה, כי הפער בין ממוצע מנהיגי הימין לבין ממוצע כלל הציבור - 2.14 - הוא קטן מאשר הפער בין ממוצע מנהיגי השמאל לממוצע כלל הציבור - .2.97

בניגוד לעמדת הרוב בציבור היהודי, הרוב בציבור הערבי מתנגדים להמשך קיומה של ממשלת האחדות הלאומית (% 77 נגד, % 19 בעד, ליתר אין דעה בנושא). אף על פי כן, בדומה לציבור היהודי גם בקרב הערבים יש רוב - אם כי קטן יותר, % 52 - למעריכים כי תביעת מפלגת העבודה לשינוי מבנה התקציב לא נבעה מדאגה אמיתית לשכבות החלשות אלא משיקולי בחירות. (% 43 סבורים שמדובר בדאגה אמיתית). במגזר הערבי יש קונסנסוס רחב - % 83 - כי הסכום המופנה להתנחלויות הוא גדול מדי, ושיעור דומה - % 84 - תומכים בטענה כי הכספים המופנים להתנחלויות באים על חשבון ההקצבה לשכבות החלשות.

המיקום העצמי הממוצע של המרואיינים הערבים על פני הרצף ימין-שמאל הוא, כצפוי, בסמוך לקוטב שמאל - 8.1. אשר למיקומם של המנהיגים: נתניהו ושרון נתפשים בעיני המרואיינים הערבים כימנים יותר מאיתם - 1.161.70, ו- 1.82, בהתאמה. אשר למועמדי השמאל, בן אליעזר ומצנע נתפשים בעיני הציבור הערבי כפחות שמאליים מאשר בעיני הציבור היהודי - 5.1 ו- 6.15, בהתאמה. רמון נתפש בעיני המרואיינים הערבים כיותר שמאלי מאשר בעיני היהודים - ציון ממוצע של 8.36. דימויו של שריד דומה בשני הציבורים, אם כי בציון של 9.02 הוא מעט פחות שמאלי בעיני הערבים.

בסך הכל איפוא תפישת גלריית המנהיגים על ידי הציבור הערבי דומה למדי לזו של הציבור היהודי, אם כי הפערים בין הגדרת הציבור הזה את עצמו לקבוצת מנהיגי הימין ולקבוצת מנהיגי השמאל היא בכיוון ההפוך.

מדדי השלום לחודש אוקטובר היו: מדד השלום הכללי 54.9 (במדגם היהודי - 52.9 ), מדד אוסלו 35.3 (במדגם היהודי - 31.2), ומדד סוריה 36.8 (במדגם היהודי - 32.4).

פרויקט מדד השלום נערך במרכז תמי שטינמץ למחקרי שלום באוניברסיטת תל אביב, בראשות פרופ' אפרים יער וד"ר תמר הרמן. הראיונות הטלפוניים בוצעו על ידי מכון ב.י. כהן באוניברסיטת תל אביב בין 29 ל- 30 באוקטובר 2002, וכללו 574 מרואיינים/ות, המייצגים את האוכלוסייה הבוגרת היהודית והערבית בארץ (לרבות יש"ע והקיבוצים). טעות הדגימה המרבית למדגם בגודל זה היא כ- % 4.5 לכל כיוון