יש עולים שתומכים בשמאל, אבל הם מתביישים
מאת לילי גלילי
הארץ, 28.11.2002
לנוכח הסקרים שמגלים נטייה חזקה ימינה בקרב העולים, לא ברור על מה מבסס ראש מטה העולים במרצ, רומן ברונפמן, את ההערכה שאלפי עולים ינהרו בעקבותיו. באינטרנט נכתב שהוא "סידר לעצמו ג'וב", בעיתון ברוסית של מפלגת שינוי כינו את מרצ "מפלגה ערבית". אבל הסמן השמאלי של הפוליטיקה הרוסית מאמין, שרק הוא מייצג את רצונם האמיתי של העולים: לחיות בשלום, בחברה פתוחה ושוויונית
זה אמנם אינו מצב נדיר בחיים הפוליטיים, אך ח"כ רומן ברונפמן נראה נבוך משהו מנפתולי הפוליטיקה שהביאו אותו להתמודד, מתוך מרצ, על אותו מאגר קולות של עולים מול עמרם מצנע, שאתו החל את דרכו הפוליטית בעיריית חיפה. לפני תשע שנים, כשמצנע נבחר לראשות העיר, היה ברונפמן חבר מועצה. יחד הם הקימו את רשות הקליטה העירונית המוצלחת, שתשמש עתה את שניהם במרדף אחר הקול "הרוסי". על פי מידת הכבוד שבה מדבר ברונפמן על מצנע ("הוא באמת חי את קליטת העלייה, ודווקא אני ההוכחה הניצחת לזה"), לא צפוי שזירה זו תנפיק כותרות.
בכל מקרה, לשניהם לא תהיה זו משימה קלה: העבודה,המתיימרת להיות מפלגת שלטון, זוכה עתה לתמיכה של כמנדט וחצי מציבור העולים; מרצ, המפלגה של זכויות האדם, מקבלת מהעולים כחצי מנדט בלבד. שתיהן כאחת נענשות עתה על פשעי השמאל בהזנחת ציבור העולים. "זה היה בעיקר מעשה התאבדות של השמאל", אומר ברונפמן, "אבל כך נהג השמאל גם כלפי ציבורים אחרים - שכונות, מזרחים, דתיים מתונים - שאותם זנח כליל".
את הרגע שבו התמסדה הגישה הזאת כלפי העולים זוכר ברונפמן היטב. ב- 1992, לאחר שיצחק רבין נבחר לראש הממשלה, באו אליו ברונפמן ויוסי גינוסר, אז ראש מטה העולים של מפלגת העבודה. השניים ביקשו להסביר לראש הממשלה החדש את האינטרס המשותף למחנה השמאל ולמאות אלפי העולים שבאו לחפש חברה פתוחה במדינה דמוקרטית בתנאי שלום.
"
רבין, ואחריו גם שמעון פרס, הגיבו בזלזול", משחזר ברונפמן את ראשיתה של השגיאה ההיסטורית. "בתוך זמן קצר הצטבר כעס גדול על המפלגה שקיבלה מן העולים יותר מארבעה מנדטים, אך לא טיפחה קשר אמיתי אתם. אבל למה לקבל את עדותי? לפני שבועיים אמר פרס בראיון שזו הטעות הטרגית ביותר של העבודה בעשור האחרון. באיחור של עשור, באנו לתקן אותה".שוטפים לעולים את המוח
את הטעות הזאת של השמאל הוזמן ברונפמן לתקן מהמקום החמישי ברשימת מרצ. אמנם לפני כחצי שנה נזף יוסי שריד בברונפמן, אחרי שהביע תמיכה בסרבנים מעל במה בהפגנה של השמאל, אבל זהו חיבור אידיאולוגי אמיתי. דרך ארוכה עשה ברונפמן מאז חבר ל"ישראל בעלייה" עם הקמתה ב- 1996. על קיר חדרו בכנסת תולה עדיין צילום משותף עם נתן שרנסקי ויולי אדלשטיין.
במבט לאחור הוא אומר כי חבר למפלגתו של שרנסקי, "מתוך תחושה נכונה שהפוליטיקה הגדולה חסומה לעולים במצב שבו הממסד הפוליטי לא היה מעוניין בייצוג עולים. הקמתה של מפלגת עולים היתה אז מהלך חברתי יותר מאשר מעשה אידיאולוגי. יש מן הסמליות בכך שעזבתי את מפלגת העבודה על בסיס הפעלת חוק הבחירה הישירה, ועם שינוי השיטה אני חובר אינטגרטיווית למרצ. אביגדור ליברמן, עם הקמת גוש הימין שלו, ואני עם מרצ, ביצענו מהלכים זהים. היום יש מקום רק להליכה אידיאולוגית עם ייצוג לעולים".
אבל בעוד המהלך של ליברמן, שחבר לימין הדתי, מתקבל בהבנה בציבור דוברי הרוסית שנטוע עתה ברובו בימין, המהלך של ברונפמן בעייתי בהרבה. הד"ר אהרן פיין ממכון המחקר "תצפית", מגדיר עתה את העולים "ציבור מוקפא". כלומר, העולים הם ציבור שכדי לשנות את עמדותיו צריך קודם "להפשיר" את עמדותיו הקודמות הקפואות.
ברונפמן מסכים להגדרה זו באופן חלקי בלבד. "אני מעריך ש- % 75 מהעולים אכן נמצאים ימינה מן המרכז, והם מתחלקים בין הליכוד לישראל בעלייה. דווקא העבודה, אם תעבוד נכון, יכולה לנגוס נתח אלקטורלי מן הציבור הזה. העולים הם לא ימין קשיח, הם בעיקר מבולבלים על ידי המפלגות והתקשורת בשפה הרוסית, שאינה מדווחת אמת. הרצון שלהם הוא לחיות בשלום, בחברה פתוחה ושוויונית. העולים רוצים גם התערבות של המדינה בדיור ובתעסוקה. הם הרבה יותר סוציאל-דמוקרטים ממה שהם עצמם חושבים".
לשיטתו של ברונפמן, העולים בעיקר שטופי מוח על ידי תקשורת ברוסית המוזנת על ידי ישראל בעלייה. "התקשורת הולכת עם מפלגתו של שרנסקי לא רק בגלל הקשרים האישיים שלו, אלא כי יש להם אינטרס משותף", הוא מסביר. "התקשורת ברוסית וישראל בעלייה הן שתי אליטות שמעוניינות בסקטורליזציה של העלייה: שרנסקי מחשש לאבד את מצביעיו והתקשורת מחשש לאבד את קוראיה. זה הרבה יותר עמוק מאשר אמירה סתמית כמו 'שרנסקי שולט בתקשורת'".
בתקשורת הלא רשמית, כמו אתרי תגובות באינטרנט, זכה החיבור בין מרצ לברונפמן לתגובות מעורבות - מתמיכה גלויה ועד לביקורת חריפה. "אחלה סידור, ברונפמן סידר לעצמו ג'וב", כתב אחד. "השילוב של מפלגת שמאל עם מפלגת עולים הוא בחירה נכונה", כתב אחר. בעיקר שימחה את לבו תגובה שקיבל מידיד, פרופ' אלכס יחוט, עולה ותיק הפעיל שנים במרצ. "פתרת לי את הבעיה למי להצביע", הודיע יחוט בחדווה. על סוג כזה של תגובה אלקטורלית בונה ברונפמן בבואו לתפקיד ראש מטה העולים במרצ. להערכתו, בבחירות הקרובות יבואו העולים למערך השמאל החדש מן המאגר המשותף לו ולמרצ, בעיקר צעירים.
הם מ-פ-ח-דים
על פי הסקרים בציבור העולים, מקבל עתה ברונפמן בין מנדט וחצי לשני מנדטים. במרצ מקווים שההתחברות תיצור סינרגיה, שתביא למערך המפלגות בשמאל מספר מנדטים גדול מן החיבור המתמטי של מספר המנדטים ביניהן; החשש הוא שההתחברות למרצ תבריח מברונפמן את העולים שהיו תומכים בו לו רץ במסגרת של מפלגת עולים. אלא ששני הצדדים, ברונפמן ומרצ, רואים במערך הנוכחי השקעה לטווח ארוך. בחיבור עם ברונפמן, כמו גם במיקומו הגבוה ברשימה, מנסה מרצ למצב את עצמה כאופציה לציבור דוברי הרוסית ולעצב את דימויה המשתנה ממפלגה יאפית סקטורלית לגוש סוציאל-דמוקרטי מגוון יותר.
אחרי ההצטרפות למרצ כתב ברונפמן לשריד שמפלגתו, מפלגת הבחירה הדמוקרטית, "מייצגת מיעוט הולך וגדל בקרב עולי בריה"מ לשעבר". זאת אמירה מפתיעה במציאות שבה כמעט מחצית מהעולים מגדירים עצמם על הציר שבין ימין לימין קיצוני. "מיעוט גדל"? "כן", מתעקש ברונפמן, "קשה לראות את זה, כי הציבור הזה מתבייש. גם בפוליטיקה יש אופנה, והאופנה מכתיבה עכשיו ימין. אבל בחודשים הכי קריטיים של הממשלה הזאת יצאתי להפגנות עם שלום עכשיו ועם ערביי ישראל, ואחר כך עם פעילי שכונות נגד התקציב. בהתחלה הייתי לבד, אחר כך עם עשרות, ובסוף עם מאות מציבור העולים. אני משוכנע שאפשר יהיה לשכנע אלפי עולים לתמוך בעמדות האלה".
המשימה העיקרית של ברונפמן תהיה המאבק במפלגת שינוי. עד לא מכבר היתה שינוי, עם האג'נדה האנטי-דתית שלה, סופחת קולות גדולה בציבור העולים. מגמה זו נבלמה כאשר הנושאים הביטחוניים-המדיניים החליפו את הנושאים האזרחיים בסדר היום הציבורי, אבל שינוי עדיין בונה על העולים. היא, בניגוד למרצ, פעלה בציבור העולים באופן עקבי, גם באמצעות עיתון בשפה הרוסית. על ח"כ ויקטור בריילובסקי משינוי הוטל תפקיד הסמן הימני של המפלגה, למשיכת קולות העולים.
לא מכבר כונתה מרצ בכתבה בעיתון המפלגה ברוסית "מפלגה ערבית". זה היה עוד קודם לפתיחתה של מערכת הבחירות, ואפשר רק לנחש איך תראה זירת ההתגוששות הזאת בעיצומה של המערכה. לקרב הזה נערך ברונפמן בשמחה. הביטוי "הם מ-פ-ח-דים", שטבע בנימין נתניהו, יהיה אחד המוטיווים המרכזיים בתעמולה שלו נגד שינוי. הוא מתכוון להשתמש בזה בסיסמאות הבחירות. לדעתו, הבעיה הגדולה של שינוי היא ההימנעות מנקיטת עמדה ברורה בנושא המרכזי שעל סדר היום - הסכסוך הישראלי-הפלשתיני. "מפלגה ששנה וחצי אינה נוקטת עמדה בנושא הכי מרכזי היא מפלגה שאין לה מקום בחברה מתוקנת. זו קבוצה של אסקפיסטים שפוחדים להגדיר את העמדה שלהם בסכסוך; הם פשוט פחדנים. אין לי שום בעיה להתמודד מול טומי לפיד - העולים הרי לא אוהבים פחדנים".
אבל ברונפמן אוגר באמתחתו עוד תחמושת. הוא מתכוון לעשות מטעמים בציבור העולים מהתנגדותו של לפיד להפרדת דת ומדינה (קריאה שליוותה לאורך כל הדרך את מפלגתו של ברונפמן) ומחשיפתה של הצעת החוק שעליה חתם לפיד עם נחום לנגנטל מהמפד"ל, לשימור צביונה היהודי של מדינת ישראל. "כל מה שטומי רוצה לטשטש, אני אדגיש", מבטיח ברונפמן.
לפני שנתיים בדיוק ביקש ליברמן להקים חזית חברתית בעלת השם המשיחי "בלוק הגאולה החברתית". הוא דיבר אז על יצירת ברית בין מזרחים לעולים, ואולי גם חרדים, לחלוקה מחדש של הכוח בישראל. מן המהפכה ההיא נותרו רק כמה כותרות, אם כי גוש הימין של ליברמן משקף משהו מן התפישה ההיא. "ליברמן טעה כשביקש לגייס את העולים למאבק נגד האליטות, כשהעולים רואים עצמם כאליטה", אומר ברונפמן. לדבריו, הבעיה היא ש"הם באמת אליטה במובן התרבותי, אבל ברמה הסוציו-אקונומית הם בין השכבות החלשות יותר".
מתוך נקודת מוצא זו הוא מתכוון להציע להם מעכשיו, מתוך מרצ, נוסחה חברתית אחרת: התחברות אל האליטה כדי להגיע יחדיו אל המגזרים האחרים על בסיס אינטרסים ומאבקים משותפים. זו כבר לא רק סיסמת בחירות. ליברמן וגוש הימין, ברונפמן בגוש השמאל, מבטאים לא רק מבנה פוליטי שונה, אלא גם שינוי חברתי עמוק יותר.
כפר רעות-סדאקה
מאמרים
פעולות למען שלום
דף בית - עברית
Home