זה כבר הפך לקלישאה במחוזותינו: דם הוא דם, רצח הוא רצח, טרור הוא טרור. יחד עם זאת, צריך להבהיר בצורה חד משמעית: רוצחי ילדים, ולא משנים מוצאם והשתייכותם הלאומית - אינם אחי.

כאדם, כערבי, כפלשתינאי, אינני מצליח למחוק מזכרוני את הפעולה הטרוריסטית שביצעו בני עמי בקיבוץ מצר שבתוך הקו הירוק. הפשעים שמבצע צבא הכיבוש הישראלי בגדה המערבית וברצועת עזה אינם מעניקים תירוץ לבני עמי לרצוח בדם קר ילדים בני ארבע וחמש, בתוך ביתם, כאשר אמם מנסה לסוכך עליהם. אי אפשר לתרץ את הפשע ולהשיב בפשע עוד יותר חמור. זאת ועוד: החלום המתוק להקים מדינה פלשתינאית לצד מדינת ישראל, לא יתממש על ידי נקיטת פעולות מעוררות חלחלה וזעזוע עמוק כמו זו במצר.

רצח הילדים לא החל במצר, אלא הרבה לפני כן, ובוודאי לא ייפסק לאחר הפעולה הטרוריסטית. על פי דיווח אמנסטי נרצחו מאות ילדים פלשתינאים ויהודים במהלך האינתיפאדה. החיים קשים, ברוטליים, הכיבוש משחית, אבל שני הגורמים יחדיו וכל אחד לחוד לא מעניקים למאן דהוא את הזכות לרצוח ילדים חפים מפשע. זכותו של העם הערבי הפלשתינאי להתנגד לכיבוש הישראלי הפסול, אולם אסור בתכלית ה איסור ללכלך את ההתנגדות הלגיטימית בדמם של ילדים חפים מפשע. מי שמסוגל לרצוח ילד ישראלי במצר, לא יהסס ביום מן הימים לרצוח ילד פלשתינאי בשכם, בג'נין או ברמאללה.

רצח שני הילדים התמימים במצר הוא בגידה בקורבנות הפלשתינאים שנפלו במלחמה עם ישראל. הטרוריסטים שביצעו את הרצח במצר, רצחו פעם נוספת את מוחמד דורה ואת אימאן ואת כל הילדים הפלשתינאים שקיפדו את חייהם מאש כוחות הכיבוש הישראלי. על הרשות הפלשתינאית מוטלת חובה ללכוד את הרוצחים השפלים במצר, כי הם שונאים את עמם ומתנכרים לזכותו הלגיטימית להקים מדינה.הרוצחים האלה אינם אחי - הם אויבי, אויבי האנושות, ויותר מכל אויבי עצמם ועמם.