*

אסור באיסור חמור לגזול את פירותיו של האחר - יהודי או ערבי. הגוזל חוטא למוסר האנושי, למצוות התורה האוסרת לגזול, ומביא לחילול שם ד'. אם מדובר במטע שמסיבות ביטחוניות אסור להיכנס אליו, מוטל על הצבא ולא על האזרח, למנוע את הכניסה ולשמור על חיי המתיישבים. המוסק את זיתיו של האחר הוא גזלן.

*

בחורה שנאנסה, לא זו בלבד שאינה אשמה כי אם להיפך - חובה על כל אחד לקום ולהושיע אותה, להגיש לה את כל העזרה הדרושה להצלתה, לשיקומה, להענשת הנבל ולשמירה עליה. אין התורה באה להגן על הנבל כי אם על הקורבן. העמדה שאינוסה מלמד על פריצותה והוא לכן אשמתה, היא עמדה בלתי מוסרית בעליל, לא הלכתית ולא עומדת בשום מבחן יהודי.

*

> לעולם תפקידו של הרב לעמוד לצד זה שנעשה לו עוול במאבק עם הממסד, ולא להיפך. כל אימת שעולה טענה על פגיעה או קיפוח, מוטל על הרב לבחון קודם כל את שוועת הדל והמסכן. רק לאחר שגילה כי הזועק לעזרה עושה זאת שלא כדין ושלא כצדק, ומנצל את מסכנותו כדי לפגוע במיטיבים עמו, הוא יכול לצאת נגדו.

*

יש להוציא אמת לאור עולם. הטענה שיש להסתיר את האמת כאשר חשיפתה עלולה לגרום נזק לאמונה, משום שהיא מעידה שגם לדתיים יש בעיות - מנוגדת לציווי "וביערת הרע מקרבך". נצטווינו לבער את הרע ולא להגן על עושה העוול, גם אם הוא אדם חשוב ונשוא פנים.

*

אסור לסרב פקודה, אלא אם מדובר בפקודה בלתי חוקית בעליל. הסירוב הוא פיקוח נפש של ממש, ההורס את יסודות הצבא והקיום שלנו כאומה, ופוגע בהגינות המוסרית. אי אפשר לתבוע מהמתנגד להתיישבות להגן עליה, אם התומך בה מסרב פקודה כשהוא נקרא לפנותה. כל זה אינו מונע את הביקורת על ניצול הצבא לצורכי פריימריס, על ידי האחראי על הצבא.

*

שבח הוא למדינת ישראל שאחוז מיבולה מוקדש לזיכרון המקדש ולביטוי התקווה לבנייתו מחדש. הציבור הדתי והחרדי, האמון על ממדים לא ישוערו של צדקה (באמצעות ארגונים כמו יד שרה, עזר מציון, חסדי נעמי ודומיהם), אינו זקוק לדרבון בתחום החסד החברתי, והוא ראוי להערכה מרובה על שהוא מקדיש אחוז אחד מהיבול לביטוי אמונתו העמוקה בהיות ריבונו של עולם מקור השפע.

*

אסור באיסור חמור לגזול את פרנסתו של העובד הזר. ראוי היה למדינת ישראל, מבחינה הלכתית, אנושית ומוסרית, שתצמצם עד למינימום את שהותם של עובדים זרים בתוכה. ברם, מכיוון שהם מצויים כאן, יש לדאוג לשלומם ובריאותם, לשלם להם את שכרם בהגינות מקסימלית, ולא לנצל את חולשתם.

*

במקום שבו אין צורך מבצעי, מופקדים שלטונות הצבא על שמירת השבת של חיילי צה"ל. הצבא בכלל חייב להקפיד שלא לדרוש מחייליו לעשות דברים נגד אמונתם (החילונית או הדתית). מנגד, כאשר יש צורך להגן על תושבי מדינת ישראל חייב כל חייל בצבא להעדיף את הכלל על פני אמונותיו הפרטיות, אלא אם כן הוא נתבע לקיים פקודה בלתי חוקית בעליל.

*

לא ניתנה לשום רב המשימה לחלק את כרטיסי הכניסה לגן העדן, ובעיקר אין הדבר קשור בשאלת ההצבעה הפוליטית למפלגה מסוימת. יש להימנע באופן מוחלט מהצירוף הנורא בין סמכות תורנית לעוצמה פוליטית.

כפר רעות-סדאקה
מאמרים
פעולות למען שלום
דף בית - עברית
Home