במהלך סוף השבוע התקשו ברדיו ובטלוויזיה אפילו להגדיר את הדבר שהתרחש שלשום בחברון: במהדורות החדשות של "קול ישראל" בליל שבת - בהתרסה "מגוייסת", מודגשת עד מוזרות - ניסו לדחוס בכוח ובמאולץ את הביטוי "הטבח בחברון" בכל משפט ("הארגון לקח אחריות לטבח בחברון", "מנהיגו העלה על נס את מבצעי הטבח בחברון", שגרירנו באו"ם שלח מחאה חריפה על הטבח בחברון", "במשרד החוץ ניתנה הוראה לכנות את הטבח בחברון בשם 'טבח ליל שבת'"). זאת אולי בהתיישרות עם נמהרותו "ההסברתית" של שר החוץ החדש.

למחרת השתנה הטון, ואירועי חברון כונו "הפיגוע" ואפילו "הקרב הקשה". זאת כמו ללמדנו על עומק הדיסוננס: מצד אחד עלינו "לנצח בהסברה" (לפחות עד התגמול הקשה) על ידי הבלטת קורבניותנו, ומצד שני - מה בעצם אנו משדרים בכך לעצמנו, ומה אנו עושים בכך למיתוס הגבורה וההרתעה של צה"ל?

יתרה מזו: מה בעצם מטרת "ההסברה" הזו? ונניח שהיא תצליח מעל למשוער, ותשכנע את העולם כולו שכל היתקלות שבה אנו מובסים היא טרור ורצח נפשע, וכל חלל הוא טבוח: מה אנו מצפים שיקרה? שהעולם יקרא לפלשתינים - ולא לנו - לסגת מהשטחים?

זה למעלה משנתיים אנו מצויים במלחמה שאין לה שם, ולא במקרה: אין לה שם, מכיוון שאין לה מבחינתנו יעד ומטרה. שהרי אין זה משנה כמה מאות או אלפי הרוגים עוד יפלו בה משני הצדדים - בכל מקרה היא מוליכה להקמת מדינה פלשתינית (כהודאתו של אריאל שרון עצמו).

אפילו אין זו "מלחמה" במשמעות הרגילה של המושג: זו התכתשות עד מוות בין שתי קהילות ההולכות ונעשות כאוטיות. וכיוון שאין למלחמה זו שם, יעד ומטרה - אין בה משמעות קונונציונלית למושגים "ניצחון בקרב" או "תבוסה בקרב". שהרי לא ברור מה הוא כאן בכלל "קרב", ומה ההבדל בינו לבין תגמול ארעי, טרור, רצח, "סיכול", "טבח", התנקשות או פעולת-מנע נקודתית.

יתר על כן: זוהי אולי ההתכתשות היחידה בעולם שבה יש רק "ניצחון בנקודות", כאשר המנצח-לשעה הוא זה שצבר את מספר הקרבנות הגדול ביותר בכל סיבוב - זה המצליח להוכיח לעולם ומלואו שביצעו בו "טבח", ושהשכול והכישלון בצד שלו מזעזעים יותר מאלה שהוא גרם לאויב. זאת עד "התגובה הקשה", שבה הנוקם "מפסיד בנקודות הסברתיות", וחוזר חלילה.

כך היה בג'נין, וכך היה בחברון, וכך היה ויהיה לכל אורך מערבולת הדמים הזו של רצח, זעזוע נקם ותגמול. ודי היה להקשיב לנימוקי ראשי החמאס להמשך הטרור "מכיוון שאסור להפסיק באמצע, אחרי כל השהידים והקורבנות שהקרבנו" - כדי להבין שעל אזורנו אי אפשר להחיל את הערכים האנושיים הרגילים. אפילו לא אקסיומות ישנות כמו: "במלחמה כמו במלחמה"; או "אין דבר אלים יותר מההתכתשות שבין אנשים שהשלימו אתמול עם רעיון, ובין אלה שישלימו איתו מחר".