מאת מומי דהן

הארץ, 2.6.2002

פרסומת זו מבוססת על העובדה שקצבאות הביטוח הלאומי גדלו בשיעור שנתי ממוצע של %6.4 בשנים 1980 עד 1999, שיעור שעולה על קצב הצמיחה השנתי הממוצע של התוצר בתקופה זו - %4. מדיניות הרווחה נועדה לספק הכנסה כספית שתבטיח רמת חיים סבירה לאנשים שכושר ההשתכרות שלהם נמוך, אם בגלל כישורים מוגבלים ואם בגלל העדר

תעסוקה מאונס. מדיניות הרווחה לא נועדה לספק הכנסה לאדם הבוחר מרצונו החופשי להישאר מחוץ למעגל העבודה. חוסר שביעות הרצון המוצדק של רבים מהתרחבותה של מדינת הרווחה נעוץ בכך, שחלקים גדולים מדי במגזר החרדי נהנים מתמיכות ציבוריות אף על פי שאינם מממשים את יכולתם להשתתף במעגל העבודה. המבנה המעוות של קצבאות הילדים היה אחד הגורמים להתרחבות תופעת האי-עבודה.

מדיניות הקצבאות גם עוררה בעיה חברתית וכלכלית, ביצירת מעגל גדול מדי של מקבלי הבטחת הכנסה. מדיניות הקצבאות מתאימה רק לאותו חלק ממקבלי הבטחת הכנסה הסובלים ממגבלות פיסיות, שכליות או בריאותיות. לעומת זאת, אלה הנכשלים בהשתלבות במעגל העבודה זקוקים להכשרה ראויה, שתחזיר אותם למעגל ברוח המלצות דו"ח תמיר (הוועדה המליצה לסייע במציאת מקום עבודה למקבלי הבטחת הכנסה). אסור שתקוותם היחידה תהיה הציפייה לצ'ק מהמוסד לביטוח לאומי.

אבל הפרסומת ל"מדינת הקצבאות" אינה מספרת את כל האמת. העלייה הניכרת בקצבאות הביטוח הלאומי לוותה בירידה ניכרת במתן סובסידיות לשורה של מוצרים, בהם מוצרים בסיסיים כמו חלב, לחם וביצים, שמשקלם גבוה בסל הצריכה של העניים. לפני שני עשורים ויותר הסובסידיה שימשה גם כלי לעידוד יצירת מקומות עבודה, באמצעות סבסוד אשראי למגזר העסקי. אך התברר כי חלק לא מבוטל מהסובסידיות אינן מגיעות בסופו של דבר לקהל היעד של המדיניות.

היעילות הנמוכה של הסובסידיות כדרך לשיפור רווחתן של השכבות החלשות היתה מנת חלקן של מדינות אחרות בעולם. מדינות אלה השתכנעו לבנות את רשת הביטחון הסוציאלי על יותר קצבאות ופחות סובסידיות. נוצרה הסכמה רחבה כי הדרך העדיפה לתמוך בעניים היא מתן סובסידיה לנצרך במקום סובסידיה למצרך.

יישום השינוי בתפישת המדיניות בסיוע לשכבות החלשות בחברה הישראלית לא אירע בן לילה. בתהליך הדרגתי קוצצו הסובסידיות וכך התפנו משאבים להגדלת קצבאות הביטוח הלאומי. מבט בתרשים מראה כי העלייה במשקל התמיכות הציבוריות מתוך כלל התוצר היתה אפילו קטנה מן הקיצוץ שנעשה בסובסידיות. כלומר, שיעור התמיכות הציבוריות והסובסידיות ירד משמעותית בשני העשורים האחרונים. ירידה זו לא פגעה בהכרח במצבן של האוכלוסיות החלשות, הואיל וחלק מן הסובסידיות נכנסו בעבר לכיסים הלא נכונים.

מכתב זה הגיע השבוע למועצה הלאומית לשלום הילד. הכותב ביקש מהעמותה לעתור בשמו לבג"ץ נגד החלטת הממשלה. המועצה אכן מתכוונת לעתור, ביחד עם גופים אחרים, בטענה כי הכנסת אישרה תוכנית כלכלית "שמפלה ביודעין בין ילד לילד ושנועדה לפגוע בילדים על רקע שנאה כלפי מגזרים שלמים", כדברי מנכ"ל המועצה, יצחק קדמן. "התוכנית יוצרת פערים עצומים בין קצבאות הילדים על פי מבחן מעוות של התנהגות ההורים", אמר קדמן.

על פי ניתוח של המוסד לביטוח לאומי, כמעט רבע מיליון משפחות - שמהוות כרבע מהמשפחות הישראליות עם ילדים - יספגו את הקיצוץ העמוק ביותר בקצבאות הילדים, משום שאף אחד מההורים לא שירת בצבא. במשפחות אלה חיים כ-700 אלף ילדים, המהווים כ-%32 מהילדים בישראל.

משמעות הדבר הוא שהכנסתן של משפחות אלה תקטן ב-%24 - במקום ב-%4 יוצאי צבא, וזאת לאחר שקצבאות הילדים כבר קוצצו השנה ב-%12. הקיצוצים, בנוסף על ההחלטה שהקצבות יוקפאו ולא יעודכנו בהתאם לעליית המדד, ישחקו את כוח הקנייה של הקצבאות ב-%37. חלק מהמשפחות הללו ייפגעו בנוסף גם מקיצוצים אחרים במסגרת התוכנית הכלכלית - פגיעה בדמי האבטלה, בסיוע בשכר דירה, בקצבאות הבטחת הכנסה, ועוד.

בניגוד לתפישה הרווחת, כל משפחה שיש לה ילדים תיפגע במידת-מה מהתוכנית הכלכלית, ולא רק משפחות גדולות, חרדיות וערביות. גם הקצבאות של משפחות קטנות שנחשבות "יוצאות צבא" יישחקו - בשיעור של %21 עד סוף שנת 2003. זהו המשך מגמת השחיקה שהפחיתה ב-%50 את ערך קצבאות הילדים, מאז שהן הונהגו לפני 27 שנה.

עוד בניגוד לתפישה הרווחת, הקיצוץ הדיפרנציאלי (המדורג) בקצבאות הילדים יפגע באופן משמעותי גם במשפחות קטנות ובינוניות, ולא רק בגדולות. למעשה, רוב הילדים שייפגעו באופן הקשה ביותר חיים דווקא במשפחות קטנות ובינוניות. רק 88 אלף מהם חיים במשפחות עם חמישה ילדים ויותר. עם זאת, שיעור הילדים שייפגעו גדול יותר במשפחות הגדולות - %56 בממוצע לעומת %35 בממוצע משפחות קטנות ובינוניות. גם שיעור המשפחות הגדולות שייפגעו גבוה יותר משיעור המשפחות הקטנות - %55 בממוצע לעומת %26, בממוצע, מהמשפחות הקטנות והבינוניות.

קצבאות ילדים או זיכויי מס בגין ילדים, נהוגים בכל ארצות העולם המערבי וברובן הם גבוהים מאשר בישראל. במדינות רבות עולה הקצבה לכל ילד ככל שגדל מספר הילדים במשפחה, אולם ישראל יוצאת דופן ביחס שבין הקצבה לילד הראשון לזו של הילד החמישי ואילך (פי חמישה). עובדה זו עומדת בבסיס הביקורת על החוק, שזכה לכינוי "חוק משפחות ברוכות ילדים". המקטרגים על החוק טוענים כי הוא מעודד משפחות חסרות אמצעים ללדת ילדים כתחליף ליציאה לעבודה. תומכיו רואים בו מכשיר להקטנת העוני במשפחות אלה.

הקיצוצים שיונהגו עתה לא רק שימחקו את "הישגיו" של חוק הלפרט (על שם יוזמו, ח"כ שמואל הלפרט מיהדות התורה), אלא גם יביאו את המשפחות הגדולות לקבל קצבאות הנמוכות עוד יותר מאלה שקיבלו לפני שנכנס לתוקף החוק בינואר2001 (אם כי הפגיעה קטנה ככל שמספר הילדים גדל). "החרדים הכניסו גול עצמי", אמרו השבוע בביטוח הלאומי על המצב הזה.

בסך הכל "יחסוך" הקיצוץ בקצבאות הילדים 3.4 מיליארד שקלים. אולם דווקא המשפחות החלשות ביותר מבחינה כלכלית הן שיספגו את רובו. ארבעת העשירונים הנמוכים ביותר, כפי שמציין קדמן בניתוח שערך, יספגו %60 מכלל הקיצוץ.

הקיצוץ הוא אכן רגרסיווי - שלושת העשירונים הנמוכים ביותר "יתרמו", כל אחד, %15 ממנו, ואילו שלושת העשירונים העליונים יתרמו %5 כל אחד.