מאת גדעון אלון

הארץ, 4.6.2002

אחרי שהרוב היהודי בכנסת חוקק חוק שמגביל את חופש הביטוי של הח"כים הערבים, וחוק שמגביל את האפשרות שייבחרו מחדש, והרחיב את סמכויות הענישה נגדם, הוא צפוי לאשר את הגבלת חופש התנועה של ח"כ טיבי. בימין לא מסתירים את השאיפה להשאיר את הח"כים הערבים הבולטים בחוץ. בינתיים, אף אחד לא מדבר על רצונו בכנסת ללא ערבים. לפחות לא בפומבי.

החלטת ועדת הכנסת להגביל את חופש התנועה של ח"כ אחמד טיבי (תע"ל), שתובא ביום שני הבא לאישור מליאת הכנסת, היא חוליה נוספת בשרשרת פעולות הענישה שנקט בשבועות האחרונים הרוב היהודי בכנסת נגד הח"כים הערבים, פעולות שנועדו לאותת להם שהם חצו את הקו האדום.

לא רק ח"כים בעלי עמדות ימניות קיצוניות, כמו מיכאל קליינר מחרות, צבי הנדל מהאיחוד הלאומי ונסים זאב מש"ס, סבורים שמאז החלה אינתיפאדת אל-אקצה הגדישו חלק מהח"כים הערבים את הסאה, אלא גם ח"כים המחזיקים בעמדות יוניות מובהקות. כך למשל יו"ר ועדת החוקה של הכנסת, ח"כ אופיר פינס (עבודה), שפעל בשנה האחרונה בנחישות ובנחרצות כדי לקדם את החוק שיזם ח"כ ישראל כץ (ליכוד), שקובע כי "רשימת מועמדים לא תשתתף בבחירות לכנסת ולא יהיה אדם מועמד בבחירות לכנסת, אם יש במטרותיה של הרשימה או במעשיו של האדם, לפי העניין, במפורש או במשתמע, תמיכה במאבק של מדינת אויב או במאבק מזוין של ארגון טרור נגד מדינת ישראל".

נוסח התיקון לחוק יסוד הכנסת, שאושר לפני שבועות ספורים ברוב גדולבמליאה, הוא אמנם מרוכך יותר מהצעת החוק המקורית של ח"כ כץ, אבל הוא בהחלט מבטא את הזעם בקרב ח"כים רבים נגד נבחרי הציבור הערבים. "המסר שביקשתי להעביר בחוק הזה הוא שהח"כים הערבים רשאים למתוח ביקורת נוקבת נגד הממשלה וליזום הפגנות ופעולות מחאה, אבל אסור להם לעודד את מדינות ערב או את ארגוני הטרור לנהל מאבק מזוין נגד ישראל", אומר ח"כ פינס.

ח"כ כץ טוען, כי "הרוב הגדול שבו אושרה הצעת החוק שלי והעובדה ששר החוץ שמעון פרס הצביע בעדו ויו"ר האופוזיציה ח"כ יוסי שריד ממרצ נמנע, מעידים שהח"כים הערבים חצו את כל הגבולות ומתחו את החבל יותר מדי".

חידוש נוסף של החוק הוא בסמכות שהוא מעניק לוועדת הבחירות לפסול לא רק רשימת מועמדים אלא גם מועמד בודד, ששמו נכלל ברשימת מועמדים לכנסת, אם הוא שולל את קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, מסית לגזענות, או תומך במאבק מזוין של מדינת אויב או של ארגון טרור. אולם החלטת פסילה כזו תהיה טעונה אישור של בית המשפט העליון. ח"כ פינס, המשמש גם כסגן יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-16, סבור שיש סיכויים רבים יותר שוועדת הבחירות המרכזית תפסול מועמדים יהודים לכנסת מסיעות הימין מאשר מועמדים מקרב הציבור הערבי, וזאת משום שהחוק קובע גם כי לא ייבחר לכנסת אדם שמסית לגזענות.

ועדת האתיקה של הכנסת, שבדרך כלל מסתפקת בעונשים לא משמעותיים של נזיפה או הערה, הטילה באחרונה עונש לא שגרתי על ח"כ ערבי, עיסאם מח'ול (חד"ש). הוא הורחק משלושה ימי דיונים במליאת הכנסת בתגובה על כך שבמהלך ישיבת מליאה הניף את ידו במועל יד וצעק "הייל שרון, פושעי מלחמה, זה מה שאתם". הוועדה, בראשות ח"כ קולט אביטל (אף היא מבעלי העמדות היוניות ביותר במפלגת העבודה), החליטה להעניש את ח"כ מח'ול אף על פי שהתנצל לאחר המקרה ואמר כי לא התכוון לפגוע בניצולי השואה.

בשבוע שעבר החליטה מליאת הכנסת להעניק "שיניים חדות" יותר לוועדת האתיקה, כדי שתוכל להטיל על ח"כים שמפירים את כללי האתיקה עונשים חמורים יותר, כמו שלילת זכות לקבל את רשות הדיבור במליאה או בוועדה למשך עשר ישיבות, והגבלת פעילות בהגשת הצעות חוק, הצעות לסדר היום, שאילתות וכדומה. סביר להניח שסמכויות הענישה המחמירות האלה יופנו אף הן במידה רבה נגד ח"כים ערבים.

גם החוק נגד הסתה לאלימות או לטרור, שאושר באחרונה בקריאה שנייה ושלישית לאחר מאבק ממושך למרות התנגדותם של הח"כים הערבים (שאליהם הצטרפו גם הח"כים של סיעות ש"ס ומרצ), גובש בין היתר כדי לתת בידי הפרקליטות כלים נגד הח"כים הערבים. חוק זה קובע עונש מאסר של חמש שנים לכל "המפרסם קריאה לעשיית מעשה אלימות או טרור, או דברי שבח, אהדה או עידוד למעשה אלימות או טרור, תמיכה בו או הזדהות עמו, ועל פי תוכנו של הפרסום המסית והנסיבות שבהן פורסם, יש אפשרות ממשית שיביא לעשיית מעשה אלימות או טרור".

החוק הוא תגובה משפטית להתבטאויות הקשות שהשמיעו ח"כים ערבים, בהם ח"כ טאלב א-סאנע (רע"מ) שאמר כי הפיגוע שביצע מחבל פלשתינאי ליד הקריה בתל אביב הוא "חלק ממאבק לגיטימי של הפלשתינאים". היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין, שראה בחומרה את התבטאותו של ח"כ א-סאנע ("אין מדינה שתהיה מוכנה לקבל דברים של חבר פרלמנט הרואה בניסיון לרצח חיילים דבר לגיטימי", הוא אמר), נאלץ לסגור את התיק משום שבית המשפט העליון קבע בזמנו שהפקודה למניעת טרור חלה רק על הסתה לביצוע אלימות בידי ארגון טרור ולא בידי יחידים.

האם פעולות הענישה שננקטו נגד הח"כים הערבים המכהנים בכנסת הנוכחית, והמשוכות שהוצבו בדרכן של מפלגות פוליטיות ואישי ציבור ערבים שירצו להתמודד בבחירות הבאות, עלולות להביא לכך שח"כים ערבים יתקשו להיבחר לכנסת ה-16? ח"כ ישראל כץ משוכנע ש"חלק מהח"כים החברים עתה בכנסת, כעזמי בשארה, ייעלמו מהנוף בכנסת הבאה משום שייפסלו על ידי ועדת הבחירות. אני גם מקווה שח"כ אחמד טיבי וח"כ עבד אל-מאלכ דהאמשה (מסיעת רע"מ, ג"א), שהודיע על נכונותו להיות שהיד, ייפרדו מאתנו בסוף הכנסת הנוכחית. אין להם מה לחפש בכנסת. הם ניצלו את הדמוקרטיה הישראלית כדי להרוס אותה ותמכו במתאבדים, שפועלים כדי לרצוח יהודים חפים מפשע, והציבור לא רוצה לראות אותם כאן".

ח"כ מיכאל קליינר מספר כי הוא מנהל תכתובת ארוכה עם רשם המפלגות, עו"ד אלישע צידון, בדרישה לפסול את מפלגתו של ח"כ בשארה (בל"ד) בשל מצעה, הקובע כי ישראל לא תהיה מדינה יהודית אלא מדינת כל אזרחיה. "זוהי מלת קוד להחרבת ישראל", הוא טוען, "אני סבור שמי שמתנגד לאופיה של המדינה ורוצה להחריב אותה, לא יכול להיבחר לח"כ ויש לשלול ממנו גם את זכות הבחירה".

אבל איש מהח"כים בסיעות הימין, גם הקיצונים שבהם, אינו מדבר, לפחות בפומבי, על סילוקם של כל הח"כים הערבים מהכנסת ועל כך שהכנסת תהיה על טהרת נבחרי הציבור היהודים. "בשום פנים אינני רוצה שנגיע לכך שלא תהיה נציגות לאוכלוסייה הערבית בכנסת", אומר ח"כ דוד טל (ש"ס). "אינני רוצה שייווצר מצב שבכוח הרוב הדורסני אפשר יהיה למנוע מציבורים מסוימים לבטא את עצמם בכנסת, אבל אני מצפה מהח"כים הערבים שיהיו נאמנים למדינת ישראל ולא יקראו להשמדתה". ש"ס שיתפה פעולה לא פעם בהצבעות עם המפלגות הערביות, ובין היתר התנגדה כמוהן לחוק נגד הסתה לאלימות.

גם ח"כ קליינר טוען שאיננו רוצה בסילוקם של כל הח"כים הערבים מהכנסת, "אלא רק של אלה שאינם מקבלים את ישראל כמדינה יהודית. שום מדינה נורמלית לא היתה מקבלת שח"כים יפעלו נגד תכלית הקמתה". ח"כ כץ מסכים: "זה יהיה גרוע אם לא יהיו ח"כים ערבים בכנסת. שילובם של ח"כים ערבים הוא דבר חיובי, אבל לא אלה שתומכים בגלוי בטרור".

אבל ח"כ פינס משוכנע שיש ח"כים בכנסת, שהיו רוצים כנסת ללא ערבים. "אני לא ארצה לחיות במדינה שבה אזרחים ערבים לא יוכלו להיבחר לכנסת, כי ברגע שערבים לא יוכלו לממש את זכותם זו, ישראל לא תהיה עוד דמוקרטיה", הוא אומר. ח"כ טיבי משוכנע ש"חלומם הרטוב של חלק מהח"כים באגף הימני הוא לראות כנסת נקייה מערבים". לדבריו, "הם מדברים על כך בריש גלי. אחד מהם הוא ח"כ צבי הנדל, שקרא לגורמי הביטחון להתייחס אלי כאל אויב בעת ששהיתי בג'נין".

ח"כ בשארה סבור שיש אווירה ציבורית של דה-לגיטימציה לנבחרי הציבור הערבי בכנסת וגם ניסיון מכוון להגביל את הייצוג הערבי בכנסת. "זהו מעין טרנספר פוליטי, שנולד על רקע הידיעה שהטרנספר הדמוגרפי לא יצליח", הוא אומר. להערכתו, אם בג"ץ ישתף פעולה עם מגישי העתירות מהימין הקיצוני, שיבקשו לפסול רשימות ערביות, יש סכנה לצמצום הייצוג הערבי בכנסת הבאה.

רק קומץ מהח"כים היהודים התנגד בשבוע שעבר ליוזמתו של ח"כ מיכאל איתן (ליכוד) להגביל את חופש התנועה של טיבי עד תום תקופת כהונתה של הכנסת ה-15 (הכוונה היא לצמצום חסינותו כך שחופש התנועה שלו יהיה כשל אזרח רגיל). היא אושרה בוועדת הכנסת ברוב של 12 נגד 5 ח"כים. יו"ר הוועדה, ח"כ יוסי כץ (עבודה), דיבר בגלוי נגד הענישה הזאת: "ירינו לעצמנו כדור ברגל בכך שאישרנו את הבקשה הזאת. אינני חושב שהמעשים של טיבי היו כל כך חמורים שחייבו נקיטת צעד חריג כל כך של פגיעה בחופש התנועה שלו. אני מסתייג בתוקף מדבריו, אבל אינני חושב שהם מהווים סיכון לדמוקרטיה הישראלית".

ח"כ זהבה גלאון (מרצ), שהעידה בדיון בוועדה כי טיבי נמנה עם חבריה זה16 שנה, יצאה בתוקף נגד הגבלת חופש התנועה שלו. "תפקידה של ועדת הכנסת איננו להיות בית דין שדה ולדון בשאלה אם ח"כ טיבי היה או לא היה צריך להיכנס לג'נין בעת הקרבות, ולומר מה שאמר. מה שבעיקר צריך להדאיג אותנו זה מידת האיפה ואיפה הננקטת בין ח"כים יהודים לערבים. אני מזהירה שאנו עומדים על סף מדרון חלקלק ביחסי יהודים וערבים במדינה הזאת".

ח"כ מיכאל איתן טען שמיום שנבחר לכנסת ניצל טיבי את חופש הפעולה שהחסינות העניקה לו כדי לקדם את ענייניהם של יאסר ערפאת והפלשתינאים. לדבריו, "כל תקופת כהונתו רצופה פעילות אנטי-ישראלית, שכללה ביטויים שונים של הזדהות עם אויבי המדינה, המרדה והסתה". איתן הציג בפני ועדת הכנסת 17 קטעי עיתונות וארבע קלטות של קטעי כתבות ששודרו בטלוויזיה, המעידים לדבריו על כך שגם לאחר שנבחר לכנסת המשיך טיבי לקיים קשר גלוי ונסתר עם ערפאת ובכירים ברשות הפלשתינית ובתנזים, בפתח ובחזית העממית לשחרור פלשתין.

בהצבעה במליאה בשבוע הבא צפוי רוב גדול לאישור המלצתה של ועדת הכנסת להגביל את חופש התנועה של טיבי. טיבי מתכוון לעתור לבג"ץ נגד ההחלטה. הוא יטען ש"חופש התנועה הוא מנשמת אפה של פעילותו של כל חבר פרלמנט. המדובר בזכות יסוד, שמהווה את אחד הכלים העיקריים הניתנים בידי ח"כ למלא את תפקידו הציבורי, ואין להתיר את ביטולה בהינף יד וכהרף עין".