תקציב הפיתוח של משרד הבריאות: 277 מיליון שקל; רק 1.6 מיליון הוקצאו למגזר הערבי הכלכלה במגזר הערבי בישראל מתאפיינת באבטלה הגבוהה בכ-%35 מאשר במגזר היהודי. את טבלת האבטלה, המתפרסמת מדי חודש, מובילים 15 עד 20 יישובים ערביים. אחת הסיבות העיקריות לאבטלה בציבור הערבי - בעיקר בקרב נשים - היא התמורות המפליגות בענפים "מסורתיים", שבהן עסקה האוכלוסייה הערבית, ובפרט סגירת מפעלי טקסטיל. לכאורה, חלקו של המגזר הערבי בתקציב ההכשרה המקצועית של משרד המסחר והתעשיה אמור היה להיות גדול הרבה יותר מאשר חלקם של הערבים באוכלוסיית המדינה - 1.2 מיליון נפש, שהם %18.5 מכלל האוכלוסייה בישראל. למעשה, חלקו של הציבור הערבי בתקציב זה הוא רק%12.5 , וחלקם של הערבים הלומדים במסגרות השונות של הענף להכשרה מקצועית במשרד הוא רק %9.8.

נתונים אלה, שהם מן הפחות צורמים בדו"ח השנתי של עמותת "סיכוי" לקידום השוויון האזרחי בישראל, מדגימים את המצב העגום שבו מצוי המגזר הערבי בישראל - צרכי הפיתוח של מגזר זה גדולים מאלה של המגזר היהודי, אך תקציבי הפיתוח המוקצים לערבים נמוכים בהרבה מאלה שמוקצבים למגזר היהודי.

הדו"ח של "סיכוי" מראה, כי בשליש הראשון של 2002, השנה שבה אמורה הממשלה להתחיל ליישם את תוכנית הפיתוח הארבע-שנתית למגזר הערבי, חלה דווקא ירידה בתקציבי הפיתוח שהוקצו למגזר הערבי. "הנתונים המובאים בדו"ח מראים באופן ברור שמבחינת קידום השוויון בין יהודים לערבים, הממשלה הזאת היא המשך לשתיים שקדמו לה, בהיותה מבטיחה רבות ועושה מעט, אם בכלל", אומר שלום דיכטר, המנהל את העמותה במשותף עם ד"ר אסעד גאנם.

אנשי "סיכוי" אספו נתונים מתוך ספר התקציב, וכן מן הפקידים במשרדי הממשלה בדבר ההקצאות לפיתוח המגזר הערבי בכל אחד מן המשרדים. הם מצאו, שברוב משרדי הממשלה - בפרט במשרדי הבריאות, השיכון, התחבורה, התיירות, המסחר והתעשיה - חלה ירידה של ממש בתקציבי הפיתוח למגזר הערבי, בהשוואה לשנים קודמות. זאת, למרות ש-2002 היא השנה הראשונה למימוש תוכנית הפיתוח שאישרה הממשלה למגזר הערבי.

התוכנית, שתחילת מימושה נדחה משנת התקציב 2001, מנצלת את תקציבי הפיתוח השוטפים של משרדי הממשלה למגזר הערבי (כחצי מיליארד שקלים לשנה) ומוסיפה עליהם עוד חצי מיליארד שקלים בכל שנה - חצי מהסכום ממענק של משרד האוצר, והיתר מהסטות תקציביות בתוך משרדי הממשלה.

המשרד היחיד הזוכה לשבחים בדו"ח הוא המשרד לביטחון פנים, שהקים אשתקד33 מרכזי שיטור קהילתיים (מש"קים) ביישובים ערביים, בעלות של כ-5 מיליון שקלים, והשנה מקצה ליישובים הערביים 10 מיליון שקלים, בעיקר לשם הקמה ותחזוקה של מש"קים. עם זאת, הדו"ח מותח ביקורת קשה על משרדי ממשלה, שעל אף תוכנית הפיתוח מקצים השנה סכומים קטנים מאשר בשנים קודמות למגזר הערבי.

במשרד הבריאות, שתקציב הפיתוח שלו השנה לכלל האוכלוסייה בישראל הוא277 מיליון שקלים, הוקצו עד כה רק 1.6 מיליון שקלים ליישובים הערביים, מתוך 2.5 מיליון השקלים המתוקצבים לפיתוח במגזר הערבי השנה (כבכל אחת מארבע שנות יישומה של התוכנית). ההקצאה זו, שנועדה לממן תחנות לבריאות המשפחה, קטנה מאוד בהשוואה לתקציבי הפיתוח למגזר הערבי בשנים קודמות (9.2 מיליון שקלים למטרה זו ב-1999 ו-8.6 מיליון שקלים ב-2000).

במשרד התחבורה מוקצבים השנה 139 מיליון שקלים לפיתוח כבישים עירוניים ובין-עירוניים ביישובים הערביים. זוהי ירידה של כ-%11 בהשוואה להקצאה של ב-2000: 155.7 מיליון שקלים.

במשרד התיירות, מתוך תקציב פיתוח כללי של 275 מיליון שקלים בשנה, מקבלים השנה היישובים הערביים רק 4.4 מיליון שקלים לצרכי פיתוח (בהשוואה ל-10.6 מיליון שקלים בשנה שעברה ו-13.5 מיליון שקלים ב-2000).

גם במשרד המסחר והתעשיה חלה ירידה ניכרת בתקציבי הפיתוח למגזר הערבי:25 מיליון שקלים לפיתוח אזורי תעשייה (15 מיליון) ואזורי מלאכה ושירותים (10 מיליון) השנה, לעומת 30 מיליון שקלים למטרות אלה בשנת 2000 . ההקצאה למטרות אלה בשנת 2000 היתה בשיעור של %16.9 מתוך סך תקציב הפיתוח של המשרד, בעוד שהשנה היא רק %3.5 מתקציב הפיתוח של המשרד.

דוגמאות אלה, לדברי דיכטר, מבטאות את העובדה, שלמרות התחלת הפעלתה, תוכנית הפיתוח הארבע-שנתית אינה מיושמת. ביקורתו מצטרפת לזו שמתח מבקר המדינה בדו"ח השנתי שלו, שפורסם באפריל. המבקר מצא עיכובים לא רק בעצם יישומה של התוכנית, אלא אף בנקיטת צעדי הכנה לקראת יישומה.

מבקר המדינה קובע בדו"ח: "למימוש התוכניות הרב-שנתיות למגזר המיעוטים חשיבות רבה, וראוי לפעול למימושן בהקדם. לשם מימוש יעיל של התוכניות מן הראוי לבחון את הצרכים המיידיים וארוכי הטווח של מגזר המיעוטים, כדי לקבוע סדרי עדיפויות בחתך רב-תחומי".

דוגמאות: החוק לעידוד הגירה של אזרחי ישראל למדינות ערב, שיזם ח"כ מיכאל קליינר (חירות) ואשר נפסל בידי היועצת המשפטית של הכנסת; יוזמת חקיקה לעקוף את החלטת בג"ץ בעניין משפחת קעדאן, שביקשה לרכוש בית ביישוב הקהילתי קציר; יוזמתו של ח"כ אליעזר (צ'יטה) כהן (האיחוד הלאומי-ישראל ביתנו), שהח"כים היהודים יעזבו את מליאת הכנסת בעת נאום של ח"כ ערבי; מסע הדה-לגיטימציה נגד הח"כים הערביים באופן כללי; יוזמתו של ח"כ ישראל כץ (ליכוד), שהפיץ את תמונות הח"כים הערביים בסמוך לתמונתו של הטרוריסט אוסאמה בן-לאדן; התבטאויות המתארות את ערביי ישראל כ"איום על המדינה", והצעות להחיל עליהם טראנספר (כפי שהציע אביגדור ליברמן כשכיהן כשר התשתיות).

שלום דיכטר, המנהל את עמותת "סיכוי" טוען, שבאי-העשיה שלה לפיתוח היישובים הערביים, ובביטויי האיבה והחשדנות שלה, מקצינה הממשלה את הפער בין ערבים ליהודים בישראל, ומאיצה את שתי הקבוצות העיקריות הקיימות במדינה, הקבוצות הלאומיות, על מסלול התנגשות ביניהן. "בכך מסכנת המדינה את אזרחיה, כל אזרחיה", אומר דיכטר. "המחיר שהמדינה עצמה משלמת על הפער המובנה הזה הוא בסיכון של עצם קיומה".