בשנים האחרונות מיעט צה"ל להעניק צל"שים. עכשיו החליט לעטר תריסר חיילים בצל"שים פיקודיים על חלקם במבצע חומת מגן, שניים מהם שנהרגו בקרב, ולהעניק עוד חמישה צל"שים יחידתיים, אחד מהם ליחידת ההנדסה שחייליה הרסו חלק ממחנה הפליטים ג'נין. בנוסף לכך עוד אמור הרמטכ"ל, כך פורסם, להעניק צל"ש מטעמו. הרבה לפני שכל היבטיו של מבצע חומת מגן נבדקו כראוי, כבר זוכה המבצע בצה"ל לתהילה-בעיני-עצמו. ההד התקשורתי שקיבלה ההחלטה - לרבות כותרת ראשית ב"ידיעות אחרונות" - הוסיף לכך נופך דרמטי.

יש להניח שהחיילים שנמצאו ראויים לצל"ש, ובהם שניים ששילמו בחייהם, אכן הפגינו גבורה אמיתית. אבל ההחלטה להעניק צל"שים על השתתפות בחומת מגן, ועוד במהירות שכזאת, בעייתית מאוד. קשה להניח שבספרי ההיסטוריה הצבאית חומת מגן תיזכר כמלחמת מופת. צה"ל פלש לערי הגדה למשימות שיטור: לעצור טרוריסטים ולהחרים את אמצעי החבלה שלהם. מרבית הגדה נפלה בידיו בלא קרב. כיסי התנגדות ספורים גרמו כמה קרבות קשים, בעיקר במחנה ג'נין, אבל גם אז מדובר היה בצבא שלחם מול יחידים. לא במלחמה.

מטרת המבצע היתה הרס תשתית הטרור. המשימה הזאת לא הושגה, כפי שהוכיחו הפיגועים מאז. גם זאת יש להביא בחשבון לפני שמחלקים צל"שים. אי אפשר להתעלם מההיבטים הקשים שנלוו אליו. חלק מחיילי צה"ל נהגו הפעם בוונדליזם חמור. אלפי עצורים פלשתינאים הוחזקו בתנאים לא אנושיים. גם חפים מפשע נהרגו. ולפי טענות שמבקר המדינה שוקל לחקור, נמנע טיפול רפואי מפצועים.

רוב התופעות החמורות הללו לא נחקרו בידי צה"ל - חוץ מהביזה. בעוד שצה"ל כמעט שלא קיבל אחריות על מעשים חמורים של חייליו, כפי שהיה ראוי שיעשה, לא חקר ולא העמיד לדין את מי שראויים לכך, הוא ממהר עכשיו לעטר חיילים אחרים.

רק אחרי שייבדקו הצדדים האפלים של המבצע, יהיה אולי מקום להתהדר בצל"שים. ראש אגף תכנון, האלוף גיורא איילנד, אמנם הודיע שארבעה צוותי בדיקה בודקים את חומת מגן, אבל צריך לשאול: כיצד מתמהמהת כל כך בדיקת הצדדים הבעייתיים של המבצע - כמה זמן צריך, למשל, לבדוק את נושא החשת העזרה הרפואית לפצועים בג'נין - בזמן שאת מעשי הגבורה הצליח צה"ל לבדוק במהירות שכזאת.