ארבעת המתנחלים שנעצרו בסוף השבוע שעבר בחשד שניסו לבצע פיגוע המוני בא-טור חפים מפשע כמובן כל עוד לא הוכחה אשמתם. מותר אפילו לקוות, שאנשים כמותם, יראי שמים, לא רצו לרצוח מאות ילדות בחצר בית ספרן.

אבל אם התכוונו לכך, ואפילו רק הביעו שאיפת נקם בנוסח הכרוזים והעלונים המחולקים ביש"ע - זהו איתות אזהרה לציבור המתנחלים כולו, ובראש ובראשונה לרבניו. בצה"ל ובשב"כ טוענים אמנם, כי אין קשר בין הארבעה לבין חיילי הנח"ל החרדי החשודים בפגיעה בפלשתינאים, ולא בין אלה לבין החקירה בעניין הטרוריסטים היהודים שרצחו כעשרה פלשתינאים בשנה האחרונה. אלא שבין כל אלה מקשר חוט נסתר: חלק מהחשודים היו תלמידי ישיבת "עוד יוסף חי" בשכם, ואחרים הושפעו מדרשותיו של הרב יצחק גינצבורג, ראש הישיבה ומחבר "ברוך הגבר".

יש להסתייג: גינצבורג בוודאי לא הדריך במפורש את כל החשודים, וחלקם אינם תלמידיו, אבל החוט המקשר ביניהם לבינו רושם צופן עתיק ומסתורי, העובר בכל דרשותיו וכתביו של הרב - "עת לעשות לה' הפרו תורתך" (תהלים, קי"ט).

השקפת העולם של גינצבורג היא רק דוגמה אחת, קיצונית במיוחד, לרוח המשיחית הרעה המרחפת בחלק מההתנחלויות. "הפסוק הזה", קבע בנובמבר 98' ההיסטוריון ד"ר אלחנן ריינר, כשהגדיר את משנתו המסוכנת של גינצבורג, "הוא הקוד המובהק של האנרכיזם השבתאי".

ריינר הזהיר, כי סביב גינצבורג נוצרת קהילה שאיננה מתאימה לאף אחת מהקטיגוריות הקיימות בציבור הדתי בישראל. "לקהילה זו, שחבריה הם בעלי רקע דתי וחברתי מגוון, יש מאפיינים רדיקליים, אולי אף אנרכיסטיים, ומושג הסמכות מתפרש ומתקיים בתוכה בדרכים שונות מן המקובל". גינצבורג פועל הרחק ממרכזי ההשפעה הדתיים המקובלים, אבל השפעתו על קבוצות מסוימות של חוזרים בתשובה עצומה. הכריזמה החסידית-המיסטיקנית שלו, השכלתו הרחבה והלהט המשיחי שהוא משדר סוחפים. גם הפתרונות המוחלטים שהוא מציע, המדלגים על כל השלבים המקובלים של ההייררכיה הדתית, קוסמים לרבים, בעיקר לחוזרים בתשובה אל חסידויות יתומות מרבנים.

הטבח שעשה ברוך גולדשטיין, כתב גינצבורג, היה קידוש השם והצלת נפשות, ו"חיי ישראל עדיפים על חיי גוי, ואף כאשר הגוי אינו רוצה ברעת ישראל". באחת מדרשותיו המבריקות, "הלכה ואין מורין כן", הוא אף טען בפירוש, שבמקרים מסוימים יש להמרות את פי ההנהגה הרוחנית העליונה הטועה: הנה, זקני העם ומשה רבנו לא התירו לפנחס להרוג את זמרי, ולכן הוא, היחיד הטהור שקיבל הוראה ישירה מאלוהים, נאלץ לפעול. אחרי רצח רבין קריאת הטקסט הזה מצמררת במיוחד.

רבני יש"ע מתנערים אמנם מגינצבורג בחצי פה, והשבוע הם אף גינו כל מעשה של נקמה פרטית. עם זאת, בשנים האחרונות רעיונותיו של הרב, שלאחר רצח רבין היו אמורים להיות מוקעים, חילחלו לשיח הדתי-לאומי. הרעיון המשיחי, שפתח קו ישיר לקב"ה תוך כדי דילוג בוטה מעל הסמכות הרבנית וההלכה, תפס תאוצה, וצמרת המפד"ל נכבשה ללא קרב בידי מיסטיקה סהרורית.

ב-95' התחולל ויכוח חסר טעם בשאלה, אם רבנים השפיעו על יגאל עמיר, או שהם לא ידעו מה הוא זומם. עמיר, כפנחס, לא נזקק לרבנים. הוא שאב השראה מהצופן של "הפרו תורתך" וידע שהרבנים יתנערו ממעשהו, אבל לא יעקרו את שורשי הרעיונות שהובילו אליו. יש רבנים שהניחו לשורשים הללו להרעיל את השקפת עולמם. גם אם האסון יימנע, אשמתם כבדה: ברגליו של ניו-אייג' משיחי אלים נרמסת לעיניהם תורת ישראל שעיצבה לא רק את העם היהודי אלא גם את התרבות המערבית, והם רוחצים בניקיון כפיהם.