המושב המרכזי של כנס לשכת עורכי הדין שנערך אתמול עסק בנושא הטעון של "משפט תחת אש". השופט ברק הבהיר שכל אזרח ישראלי יהיה נתון לשיפוט בית הדין הפלילי הבינלאומי. הפצ"ר שאל אם התערבות בג"ץ בנושא הסיכול הממוקד אינה חריגה מסמכות.

זכרו נא", אמר אתמול נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק, "כי בית הדין הפלילי הבינלאומי הקבוע הוקם, והוא יתחיל לשפוט ב-1 ביולי 2002. כל ישראלי נתון לשיפוט שלו, למרות שלא אישררנו את האמנה המקימה אותו".

ברק דיבר בכנס לשכת עורכי הדין באילת, במושב המרכזי שעסק בנושא "משפט תחת אש". המושב תוכנן עוד לפני פרוץ מבצע "חומת מגן" והמארגנים לא שיערו עד כמה יהפוך לאקטואלי בתקופה זו, שבה בית המשפט העליון מוצף בעתירות המבקשות להגביל את פעולת צה"ל בשטחים ולאזנן עם הסבל שנגרם לאוכלוסייה האזרחית שנקלעה לתוך המהומה.

הפצ"ר הסתייג מהנכונות של בית המשפט העליון להתערב בענייני הלחימה, ובמיוחד מהחלטתו האחרונה של הנשיא ברק לדון בעניין הסיכולים הממוקדים. מהחלטת ברק, הנגזרת מהשקפת עולמו, עולה שהשפיטות המוסדית חלה גם על ענייני לחימה בזמן לחימה. העתירות לא בהכרח מתקבלות, אבל ברק לא מוכן להיעצר על סף העדר השפיטות ומבקש הסברים מהמדינה.

פינקלשטיין: "אני מתקשה להסביר לציבורים רבים את העובדה שבזמן לחימה, מתערב בית המשפט בנושא. האם אין כאן חשש שהביע בזמנו השופט שמגר, שבית המשפט יסיג את תחומן של הרשויות האחרות וירכז אצלו את כל הסמכויות?"

על כך הגיב עו"ד אביגדור פלדמן, שהגיש עתירה נוספת באותו עניין. פלדמן התייחס ללקח מהפרשה הקודמת: "אולי עתירתה של עטייה לא היתה מנוסחת הכי טוב, אבל ברגע שפתחה את פיה, פתחה רצפת בית המשפט העליון את פיה והיא זכתה למטר של אש צולבת, של אמירות שבאו מהרחוב. אחר כך בפסק הדין כתב השופט חשין שבית המשפט לא יתערב בברירת אמצעי הלחימה של צה"ל ואני אומר, בדיוק בברירה זו עליו להתערב".

פלדמן סיפר שלאחר דחיית העתירה פנה אליו נציג הפרקליטות, עו"ד שי ניצן, והציע לו למשוך את עתירתו, שאינה שונה במהות מעתירתו של ברקה. פלדמן: "ואז אני זוכר עצמי מבזה את עצמי ומשיב לו: 'אולי ההבדל הוא בכך שהבן שלי, סגן בצבא, אולי יצטרך להיכנס לשטחים'". ואכן, שפר מזלו של פלדמן להגיע להרכב של הנשיא ברק, שהותיר את ענייני הבנים מחוץ לאולם והביע נכונות לבירור אמיתי של המצב.

הנשיא ברק, בדבריו אמש, חזר על השקפתו שלפיה "דווקא כאשר התותחים יורים, נעשה הכל להבטיח שמחננו יהא נקי, כי פעולותינו תהיינה על פי החוק, וכי שאיפתנו תהיה חברה המכבדת את האדם וחירותו". אולם, ברק הוסיף גם כי ככל שהבעיות ייערמו לפתחו של בית המשפט יש מקום לברר "את מידת המעורבות הראויה של בית המשפט העליון בשאלות המתעוררות תוך כדי לחימתה של המדינה בטרור". ברק המשיך ותהה: "האם היה צריך לדון בשאלה כיצד לטפל בגופות בג'נין והאם לאפשר לצלב האדום להיכנס למחנה? האם היה צריך לפסוק לגופו של עניין בעניין מתחם כנסיית חג המולד (פסקנו שהמדינה פועלת לפי כללי המשפט הבינלאומי)?"

ברק קובע שבכל השאלות הללו השאלה היא אם העניין שפיט מבחינה מוסדית ותשובתו חיובית: "הגיע הזמן להתנתק מהקלישאות של 'הכל שפיט' ולהתמקד כמשפטנים ענייניים בשאלה היכן לשים את הגבול". כלומר, היכן מסתיימים השיקולים הצבאיים האופרטיוויים, שבהם אין בית המשפט מתערב והיכן מתחילות הפרות הדין הבינלאומי או הישראלי הפנימי. ברק מצביע גם על תועלת אחרת בהתערבות זו: "האין זה טוב למדינת ישראל שהיא יכולה לצטט מפסק דין של בית המשפט העליון בפרשת ג'נין (שבו נקבע שלא היה טבח, מ"ג)? האם הדבר טוב או רע לעובדי הציבור בישראל, אזרחים וחיילים, שבית המשפט יאמר מה מותר ומה אסור על פי המשפט הבינלאומי? והאם זה טוב לבית המשפט להיכנס לכל אלה?"

פרופסור מרדכי קרמניצר חלק על ברק בנקודה זו: "לא הייתי רוצה שבית המשפט יבקר שיפוטית את הצבא כדי לשפר את תדמית המדינה. בית המשפט לא צריך לפעול בשירות הדימוי של המדינה ולקבוע שלא היה טבח בג'נין אלא לאחר חקירה ודרישה ולא רק לקבל את טענות המדינה". קרמניצר עורר מורת רוח בקהל כשאמר שלא צריך להאמין תמיד ובאופן אוטומטי לגרסה שלנו ולהתעלם תמיד מגרסת הצד השני.

קרמניצר הוסיף והרגיז: "לא הייתי מתרשם מ'אמון הציבור' בבית המשפט ונותן לו משקל. אני מציע שבית המשפט יתמודד עם המטלה הכבדה המוטלת עליו ולא יאזין לרחשי לב הציבור, שבימים אלה לא בדיוק מודאג מזכויות האדם של האוכלוסייה הפלשתינית. השאלה אם יש לאנשים אלה מושיע היא הקריטית בעיני יותר מהשיקול מה טוב למדינה ולעובדי הציבור שלה או לבית המשפט".

קרמניצר חלק גם על הציון שנתן ברק להתמודדות הדמוקרטיה הישראלית עם הטרור. ברק קבע ש"אמנם לא תמיד הצלחנו, אך בהסתכלות כוללת עמדנו במבחן". קרמניצר לא הצטרף לציון הגבוה הזה והצביע על השב"כ, שנשא בחלק המרכזי של התמודדות זו ונכשל לפי דו"ח לנדוי כאשר גם כישלון זה תוקן באיחור רב בפסק הדין בעניין הטלטולים. "הניצחון האולטימטיווי של הטרוריסט הוא להפוך את מי שהוא פועל נגדו לטרוריסט", הזהיר קרמניצר וגרר שוב תגובות נזעמות מעורכי הדין.