קולוניאליסטים טבעיים, או בלשון צחה יותר, אוריינטליסטים, אינם יכולים להעלות בדעתם שדווקא הפלשתינאים מכל הערבים הם אלה שיאמצו את הדמוקרטיה כשיטת ממשל. בשל נוחות פוליטית הם נאחזים בתביעתו של שרון, המציב כתנאי למו"מ את הרפורמה הדמוקרטית הפלשתינית, ומניחים, במידה רבה של צדק, שאין מדובר אלא בעוד טריק שנועד להכשיל כל מו"מ מדיני. בכך הם פוטרים עצמם מן השאלה אם יכולה בכלל לקום דמוקרטיה ערבית. הם מניחים מראש שזו תביעה לא הוגנת.

ההיאחזות בתביעת שרון לדמוקרטיזציה כדי לפסול לחלוטין את האפשרות שתקום מדינה פלשתינית דמוקרטית היא נוחה מדי. אין מחלוקת על כך שמבחינת שרון אין נפקא מינה אם ברשות הפלשתינית ישלוט צאר או מועצת נוער. שרון מצוי בחברה טובה של מנהיגים מערביים, דמוקרטים ומתורבתים, אשר עשו ועושים עסקים מדיניים ואחרים עם מי שביצעו פשעים נגד האנושות. אחרי ככלות הכל קל יותר לכרות הסכם, או להשיג הבנה שבקריצה, עם מנהיג אבסולוטי, מאשר עם מנהיג שצריך להתמודד עם הליכים דמוקרטיים ולחצים פוליטיים. ייתכן שגם בוש היה מעדיף מדינת ישראל אוטוקרטית על פני המשטר הפלורליסטי שמפריע לממשל לייצא את רעיונותיו ואולי פוגע באינטרסים שלו באזורים אחרים.

אבל פסילת תביעתו של שרון לדמוקרטיה פלשתינית בטענה שזו התערבות בענייניה של חברה אחרת וכפיית נורמות שלטוניות בידי הכובש - אינה נאורה או ליברלית יותר מתביעתו של שרון. פסילה זו נשענת על קביעה קמאית ולפיה הפלשתינאים, כמוהם כערבים כולם, אינם מסוגלים לאמץ שיטות דמוקרטיות. כאילו יש בהם נכות מוטבעת הנובעת מאופיים, מההיסטוריה שלהם, מהשליטה הדתית המהותית, שהופכת כל תביעה לדמוקרטיזציה לבלתי מציאותית.

מזרחנים בנו קריירות מרשימות מעצם העיסוק בהוכחת אי כשירותם של הערבים לנהל דמוקרטיה. שותפים נוחים לגישתם הם מצאו בקרב אינטלקטואלים איסלאמים ומנהיגים ערבים הטורחים להבטיח ששום רעיון דמוקרטי לא יפגע בתזה, או חמור מכך - בהישרדותם.

אבל דווקא אצל הפלשתינאים עשויה השורה הערבית להתפרק, משום שעדיין לא הוקמה מדינה פלשתינית ולא התקבעה בה שיטת משטר מסורתית. זוהי חברה שמלכתחילה בזה לשיטות המשטר של מדינות ערב ודווקא תקופת האינתיפאדה הוציאה מתוכה את הביטויים האנטי ערביים החריפים ביותר. זוהי חברת הידע המתקדמת ביותר במזרח התיכון ובין החילוניות שבהן. ליד יאסר ערפאת אין למשל שום ממסד דתי המגביל את צעדיו או מעניק הכשר לשלטונו. אין אל-אזהר פלשתיני. כשבתהליך המדיני עוד פיעמה רוח חיים כתב האינטלקטואל המצרי אמין אל-מהדי שהוא מייחל לכך שתקום מדינה פלשתינית כי היא תהיה הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון ותוכל לשמש מופת לאזרחי מדינות ערב שידרשו ממנהיגיהם שלטון דמוקרטי.

לישראל צריך להיות עניין רב בעידוד כינונה של מדינה דמוקרטית פלשתינית. כזאת שאיננה תלויה בשיגיונותיו של מנהיג אחד ושמניחה ל"רחוב" להיות רלוונטי בכל זמן. זו איננה שאיפה אלטרואיסטית שמבקשת להיטיב עם חברה אחרת, או תחבולה פוליטית. היא נשענת על הכלל שלפיו מדינות דמוקרטיות אינן נלחמות זו בזו ועל כך שלא מנהיג אחד קובע את הרצף המדיני, אלא המדינה, מוסדותיה ואזרחיה הם הערובה לרצף הזה.

דמוקרטיה פלשתינית לא תיוסד בתכתיב של משרד ראש הממשלה. אבל היא שאיפה ישראלית לגיטימית. יש לה גם סיכוי.