אך עיון בדו"ח מבקר המדינה האחרון מבהיר, שהמישור העקרוני הוא אוטופיה. מהדו"ח, הסוקר את מדיניות הממשלות האחרונות בטיפול בתשתיות ליישובים הערביים, מצטייר דפוס טיפוסי: הממשלה מקימה ועדה לטיפול במצוקה מסוימת של המגזר הערבי, בדרך כלל בתוקף הסכם עם הנהגת מגזר זה. הוועדה נפגשת פעם או פעמיים; לפעמים אפילו מנסחת דו"ח. ואז היא שוקעת בבצת הסחבת של הפקידות הממשלתית, או בסרבנות של האוצר, או סתם נתקפת עייפות. כך קרה שוב ושוב בעשור האחרון, וגם לפניו. שאוקי חטיב, ראש ועדת המעקב העליונה לענייני הציבור הערבי, מכנה זאת "תרבות של אי-קיום הסכמים".

השרים שטיפלו בענייני המגזר הערבי בשנים האחרונות התלוננו על חוסר שיתוף פעולה מצד הפקידות במשרדי הממשלה. בעיקר של משרד הפנים, שבהיותו מופקד על השלטון המקומי, היה עליו לרכז את המידע על פעולות הפיתוח של הממשלה ביישובים הערביים, לעצב תוכנית פיתוח רב שנתית ולפעול ליישומה. משרד הפנים סופג ביקורת קשה בדו"ח המבקר על שלא עשה זאת.

בגלל חוסר האונים של משרד הפנים הוטלה משימת התוויית תוכנית הפיתוח הארבע-שנתית על הענף לתיאום ובקרה במשרד ראש הממשלה. בראשו עמד בארי הולצמן, מינוי של אהוד ברק. הולצמן תיכנן, דחף, נידנד לפקידות הממשלתית, ולא אחת השיג תוצאות. לא מזמן הועבר מתפקידו. תקציב האגף שבו ניסה להשתמש כמנוף לשינוי חברתי, קוצץ. בראשו הועמדה מי שהיתה העוזרת של ראש לשכת ראש הממשלה לשעבר אורי שני. לכן בגלל ההזנחה המאפיינת את טיפול משרדי הממשלה בענייני האזרחים הערבים, נחוץ עדיין שושבין בכיר שידאג לעניין: אדם בכיר, בעל סמכות, שיתבע בתוקף את מימוש זכויותיהם.

ראש הממשלה, אריאל שרון, לא אימץ הצעה שהונחה על שולחנו לקבל עליו את תפקיד השר לענייני המגזר הערבי, ולו רק לתקופת הביניים, עד שיו"ר מפלגת העבודה, בנימין בן-אליעזר, יחליט את מי למנות לתפקיד. שרון הותיר מאחוריו הרבה הבטחות בלתי ממומשות לציבור הערבי. לפני מעט יותר משנה, אחרי שהתמקם בתפקידו, סינוור את ראשי המגזר הערבי בהבטחות לשיפור המצב. הוא דיבר על עיר ערבית חדשה, הבטיח שלא להפקיע קרקעות ערביות, הבטיח סקר צרכים ודיבר על הרחבת שטחי השיפוט של מועצות מקומיות ערביות. שרון גם התחייב שדלתו תהיה תמיד פתוחה לפני המנהיגות הערבית.

לראש הממשלה יש הזדמנות לעשות מעשה שיש בו אמירה ציבורית, אזרחית ופוליטית, שהדיווידנדים שלו חורגים מעבר לפוליטיקה הישראלית. המחיר יהיה שולי. כל שיידרש ממנו הוא לעמוד בראש כמה ישיבות של ועדת השרים לענייני האזרחים הערבים, לתת כמה הנחיות ולהפעיל את כובד משקלו המדיני, כפי שהוא יודע לעשות. הכל ייצאו נשכרים.