יאסר ערפאת יצא לחופשי ביום חמישי ואת הפלשתינאים השאיר בידיה של ישראל. אי אפשר עוד להבחין מי באמת סוגר על מי; האם צה"ל הוא זה שמכתר את כל היישובים הפלשתיניים או שהאסירים הללו הם אלה שאינם מוכנים לשחרר את הצבא.

זה היה צפוי מראש. הכניסות והיציאות התכופות שאיפיינו את תקופת הפיגועים הראשונה התגלו כחסרות תועלת, הן מבחינה צבאית והן מבחינה פוליטית. התחושה היתה שרק פעולה דרסטית רבת היקף ועוצמה עשויה להשיג איזושהי הכרעה. הכרעה לא הושגה. כי גם אם נניח שמעתה ייפסקו הפיגועים לחלוטין, צה"ל לא יוכל לצאת עוד מן השטחים. הרי איש לא יעז לתת לו עכשיו פקודה לצאת, כשנדמה ש"הנוכחות" שלו מונעת פיגועים - על אחת כמה וכמה אם יתחדשו הפיגועים.

"נוכחות", אגב, היא עוד אחד מן הביטויים הנקיים שמקנים תחושה של שלווה, כאילו מדובר בצבא שנשען להנאתו על הקיר, מעשן סיגריה ומבריק את משקפי השמש שלו. למעשה מדובר במלחמה יום-יומית שכוללת פשיטות על כפרים, ירי, מעצרים, מניעת מעבר וחנק מקומי. אבל זו מלחמה שעוד מעט תתחיל לשעמם, כמה קוריוזים "מצחיקים" כמו הפלשתינאי המת שנפל מהאלונקה והתחיל לרוץ יוכל עוד דובר צה"ל לספק? וכבר מהיום לא ייאלצו עוד קריינים לשבור שיניהם בביטוי "מוקאטעה", "מוקטעאה" או "מוקטה".

כך גם הולכת ומתגשמת בנייתה של גדר ההפרדה בצורת גדר חיה של חיילי צה"ל. זוהי "הגדר" היחידה שיכולה לענות על החלומות האידיאולוגיים שמבקשים גם הפרדה וגם שמירה על ההתנחלויות. כי גדר רגילה שתשמור על כפר סבא ובת חפר לא תוכל לשמור באותה עת על אפרתה ועל קדומים. גם אם יסכימו ההתנחלויות לעטוף עצמן בגדר חשמלית עם מוקשים ומקלעים, הצבא עדיין ייאלץ לשמור עליהן ועל הדרכים המובילות אליהן. במצב שנוצר היום, מיותר לדבר גם על מאות המיליונים שהממשלה מבקשת להשקיע בברזלי הזווית ובחוטי התיל שיבנו את הגדר. הכסף הזה יידרש בקרוב כדי לבנות מחדש מחנות קבע לצבא בשטחים.

את הדיבורים על אופק מדיני אפשר לאחסן עכשיו לתקופה ארוכה. ההופעות המוטרפות של יאסר ערפאת אין בהן כדי לעורר אמון, והנהגה פלשתינית חלופית לא תקום כל עוד המיתוס מתרוצץ בעיניים בוהקות וצורח לכל עבר. מן הצד הישראלי הבטיח ראש הממשלה כי אין הוא מתכוון לדון ולו על פינוי ההתנחלות הנידחת ביותר.

שני הצדדים יודעים שזו איננה עונה של עשיית עסקים מדיניים. לכל צד יש אמנם סחורה שהצד השני רוצה בה מאוד, אבל היא לא למכירה. הציבור הישראלי, על פי הסקר השבועי, חרד עכשיו יותר ממצב המשק מאשר ממצב הביטחון, ואם השקט היחסי יימשך עוד זמן מה, הוא יתרגל לכך שהתקבעותו של צה"ל בשטחים היא עניין טבעי ששווה לשלם בעבורו. זה הרי אותו ציבור שהיה בטוח שההגנה הטובה ביותר על גבול הצפון היא רצועת ביטחון בלבנון וכך הסכין עם כיבוש של 18 שנים עד שבוקר אחד נדהם להיווכח שהיה אפשר גם אחרת. על הציבור הזה יכולה הממשלה לסמוך גם הפעם, כשבשטחים מוקמות עשרות רצועות ביטחון סביב כל התנחלות ויישוב פלשתיני. אחרי ככלות הכל, זהו אותו ציבור שאינו יודע עוד אם גנים וכדים הן בישראל או בחו"ל ובטוח שנצרים ונגבה הם באמת היינו הך. שניהם זה המולדת.

זה האופק החדש שמוטב להתחיל להתרגל אליו, כי אין שום שפנים מתחת לשום כובע. גם ביקורו של שרון היום בוואשינגטון אינו יכול לחולל מהפך. מאותו דנ"א אידיאולוגי יכול לצאת רק שיבוט של אותו הדבר.