כאשר אריאל שרון התבקש על ידי הנשיא בוש לסגת מהשטחים שצה"ל תפס במבצע הצבאי האחרון הוא השהה את הנסיגה ככל יכולתו. לא כן כאשר נדרש באחרונה על ידי נשיא ארה"ב להסיר לאלתר את המצור מעל ערפאת ולשחררו מהכלא במוקטעה. וכל זאת אף ששרון ראה בלחץ האישי על ערפאת שלב באסטרטגיה שלו. מה קרה מאחורי הקלעים במהלך זה? מתברר, כי פנייתו הנחרצת של בוש לשרון התבססה על ידיעה של המודיעין האמריקאי, כי שרון נחוש בדעתו לפרוץ למוקטעה כדי לעצור או לחסל את רוצחי השר זאבי, ללכוד את האחראי להברחת הנשק מאיראן באונייה קארין אי, ובהזדמנות זו לתפוס את ערפאת ולגרשו מהשטחים.

ההערכה האמריקאית היתה, כי במבצע כזה עלולה להיות תקלה שבעטיה ערפאת ייהרג. אירוע כזה, אמרה ההערכה האמריקאית, עלול לסבך את כל האזור. המצרים והירדנים יהיו חייבים להגיב נגד ישראל, ותהיה בוודאי השעיה של הסכמי השלום ברמות שונות. תגובה אפשרית אחת היא סגירת תעלת סואץ לשיט ישראלי. נציג ירדני בכיר הזהיר את הממשל, שגם לירדן לא תהיה ברירה אלא להגיב. האפשרות כי בצפון תתלקח "חזית שנייה" עלתה גם היא. האמריקאים העריכו, שהידרדרות כזאת תשים קץ ליוזמות מדיניות, כמו ועידה אזורית, או שתעכבן מאוד. האמריקאים ידעו עם זאת, כי אין זו הערכתו של שרון. מדברים שאמר, ולא פורסמו, הם למדו, כי שרון אינו מייחס חשיבות יתרה לתגובה מצרית נגד ישראל, ושאם הסורים יתגרו בישראל באמצעות חיזבאללה, הם יוכו בעוצמה.

את ההידרדרות הזאת המליצו יועציו של בוש למנוע מיד. ההחלטה היתה להפעיל לחץ על שרון, אם יסרב. לבוש היתה גם הזדמנות נדירה להגיש לאורחו הסעודי, נסיך הכתר עבדאללה, בעודו שוהה בטקסס, הישג אישי בהסרת המצור מעל ערפאת. בשביל הסעודים זה אכן היה הישג. זה לא מנע מהם בשיחות אישיות למתוח ביקורת חריפה על ערפאת. תופעה כזאת - תמיכה וביקורת חריפה על ערפאת בעת ובעונה אחת - מוכרת גם בשיחות עם הנשיא מובארק, ובעבר עם המלך חוסיין.

בה בעת פתחו הפלשתינאים קו משלהם לשגרירות הסעודית בוואשינגטון. מוחמד דחלאן, ראש מנגנון הביטחון בעזה, הוא שניהל את הקשר והציג לסעודים את ההצעה, שתחילה יש להסיר את המצור מעל ערפאת. כמנהגו לא הסתפק דחלאן במסלול אחד. במקביל לפנייה לסעודים הוא דיווח לעמרי שרון על מהלכו הדיפלומטי. מכאן, ששרון לא היה יכול להיות מופתע מפנייתו הנחרצת של בוש לשחרר את ערפאת. הלחץ של בוש עשה את שלו, ושוב החלו לדבר על יוזמות דיפלומטיות ורגיעה ביטחונית.

אלא שבמזרח התיכון תקופות רגיעה בעת עימות צבאי הן לרוב קצרות. כמו שהצדדים טעו בוועידת אוסלו בנוגע לכוונות הטרור של החמאס, כך נדחקה עכשיו האפשרות שהטרור יצוץ מחדש בלא התחשבות אם ערפאת שוחרר מכלאו ובמה שמתכננים בוואשינגטון. לחמאס יש הערכת מצב אחרת, וזו התבטאה בפיגוע התאבדות במועדון בראשון לציון. הערכת החמאס היא, שפעולות התאבדות גדולות צריכות להימשך והן שיעמידו את ישראל מול הברירה בין נסיגה מכל השטחים בלא משא ומתן ובלא שלום לבין כיבוש מחדש של השטחים בידי ישראל, שיהיו אבן ריחיים על צווארה עד שתטבע. זהו הצד ההרסני העצמי של הפלשתינאים, המוכר מתחילת הסכסוך, שאינו מביא בחשבון את המחיר שהם שילמו ועתידים לשלם בעתיד.